פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנ:יב

ויש עמ״א ועיין לבוש. והב״ח כתב רוצה בקיומו של איסור דבלוע מחמץ ולא יבלע בקדירה יותר א״כ שפיר כתב ויש מתירין יע״ש. והד״מ כתב לטעם ב׳ של הטור י״ל להחם וע״ז כתב ויש מתירין וע״ז תמה המ״א למ״ש הר״ב בתס״ז ס״י דאסור התרנגולת בהנאה ה״ה מים דמ״ש. ומשמע כאן דאם תחבו כף שאב״י חמץ ויש ששים משהו ונט״ל אפשר בה״מ מותר למכרו לעכו״ם ובתמ״ז במ״א אות מ״א כתבנו מזה:

כתב הב״ח כו׳ והמ״א העלה דנכון למכור לעכו״ם המידות שיהיו בפסח ועט״ז:

אחד מכר תבואה בפסח לעכו״ם שהיה קצת חמוצים בתוכה ובפסח רוצים עכו״ם לקנות מעכו״ם זה שרי ישראל להיות סרסור כי לא בעד חמוצים ניתן דמים ויבש חוץ מדמי איסור שרי: