פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנא:א

ומותר עמ״א. יש לי הרהורי דברים בכאן אמרתי אפרש שיחתי. רש״י פסחים למ״ד א׳ ד״ה אמר רב כתב דהלכה כשמואל דכר״ש קיי״ל וזה פחות מתערובות ונט״ל שרי עכ״ל העתיקו הע״ץ אות א׳ ונתן תבלין לזה וכוונתו כמ״ש התוס׳ שם ד״ה לשהינהו דמשהו ונט״ל שרי לכתחלה. ולי קשה דא״כ בישל דייסא וכיוצא מא״ל ועוד לכאורה אנן קיי״ל לכתחלה אף משהו ונט״ל אסור לכתחלה בשאר איסורין עי״ד צ״ט ס״ז בט״ז וש״ך וקכ״ב ס״ה ולדידי י״ל כוונת רש״י כמ״ש הטור בתמ״ז בשם הר״י דאף מזיד שרי וסובר רש״י דאין מבטלין איסור דרבנן הא כאן קנסא מבטלין ועוד מסתמא בדופן הכלי יש בלע היתר ג״כ ולהוסיף שרי בדרבנן וז״ש דפחות מתערובות הוא אזיל לשיטתיה דאף פחות מששים הרי כמ״ש ד״ה שלא בזמנו מותר אף בנ״ט עמ״א תס״ז מ״ד גם נתן רש״י פעם אחר דנט״ל מותר ואף דגזרינן קדירה שאב״י אטו ב״י כתב הרשב״א ז״ל במ״ה (דף קכ״ו ב׳ דפוס ברלין) חמץ לאחר פסח שרי ל״ש לומר אטו ב״י דעתה א״א לבוא לידי ב״י הביאותיו בפריי לי״ד ולפ״ז צ״ע כלי חרס שפיר משא״כ כלי דשרי בהגעלה בלאו אטו ב״י אסור נט״ל לכתחלה דיש תקנה בהגעלה ליתסר פסח. גם מ״ש הרשב״א ז״ל שם בתה״א קדירות בפסח יוכיחו אמאי אסורים בפסח שהרי בלעו מהיתר הא בתשובה תצ״ט אוסר נט״ל בפסח ובפריי לי״ד העירותי ע״ז אין עת האסף פה. ולפ״ז כלי שבלע יי״ש וכדומה צ״ע בזה. ואמנם הראב״ן דף ע״ב עמוד ג׳ כתב דמש״ה שרי לאחר פסח דבימי הפסח לא עבר לשהייתו דאין נראה ומצוי הוא שבלוע בדופן כלי כו׳ ולפ״ז הכוונה דכר״ש קיי״ל ושרי כנוקשה לאחר פסח באכילה כ״ש זה דעדיף מנוקשה ומתערובות משהו בפסח דשרי לאחר פסח עמ״א תמ״ז מ״ב ומ״ו ויש להעמיס מ״ש רש״י פחות מתערובות ר״ל תערובות משהו ששהה כו׳ וכאילו אמר עדיף מתערובות. ומ״ש המ״א שכ״ה ברי״ו נתיב ה׳ ח״ב דף ל״ט ד׳ משמע קצת כרש״י ובר״ן כתב כי קניס ר״ש בעיניה משמע כרש״י:

ולפ״ז דייסא שהחמיץ בפסח דאסור לעולם אף לאחר פסח מקנסא ובישל חמץ זה בפסח בקדירה ליתסר הקדירה ובתמ״ז ס״א דמותר הקדירה לאחר פסח התם משהו דמ״ה מותר משא״כ כזית חמץ דעבר ב״י ונבלע בקדירה הא בשאר איסורין קדירה שאב״י אף איסור דרבנן אסור עי״ד ונהי אב״י לאחר הפסח י״ל כמ״ש במ״ה בכלי חרס דל״ש אטו ב״י דעתה זמן היתר הוא אבל ב״י שבשלו דייסא של ישראל בשביעי של פסח בא״י או לדידן בח׳ דאסור לעולם כבסי׳ תמ״ח במ״א א׳ אסור התבשיל דיעבד וה״ה כלי שיש תקנה בהגעלה אף אב״י אסור כה״ג עיין ברא״ש סוף ע״ז ועמ״ש בפריי לי״ד. ועד״מ תמ״ז א׳ הביא ראיה מתוס׳ פסחים לשהינהו וזה במשהו וכאמור ועיין עולת שבת כתב דמותר אף ב״י שבשלו קודם שש דייסא וכיוצא יע״ש וזה יודה כמ״ש והבן. ומ״ש המ״א יש מביאין ראיה מתוס׳ שם ד״ה לשהינהו דנט״ל ומשהו שרי לכתחילה הא דייסא לא זה לרב דסובר כר״י חמץ לאחר פסח מ״ה אסור אפילו בלוע משא״כ לר״ש אפי׳ דייסא קודם זמן איסורו שרי לאחר פסח הא תוך פסח לא וכדכתיבנא ואי״ה יבואר עוד: