פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמח:ד

שמחוץ עמ״א משמע העכו״ם והחמץ שמחוץ לבית ובט״ז ד׳ מתיר למכור למשרת שלו חוץ מעבד כנעני. ואם יצטרך להחזיר הזאדאטיק תו הוי גורם לממון. ובסי׳ ת״ן ס״ה דאסור להשכיר חדר בפירוש שיכניס בו חמץ ע״כ טוב שימכור החדר והמטלטלין אנ״ק ולא מטעם חצר דהוא מטעם שליחות ואין חצר לעכו״ם עח״י אות י״ד:

עיין באר היטב אות ט׳ הביא בשם תשובת בני יעקב סי׳ ב׳ ראובן ועכו״ם שותפים ביי״ש ומכרו לשמעון ולקחו כסף ולא משך שמעון לאחר פסח חייב שמעון לבערו יע״ש ובמ״א תמ״ז אות מ״ו כתבתי כה״ג בלקח ישראל מישראל בכסף יע״ש. ובתמ״ג ט״ו ומ״א אות ד׳ וה׳ וה״ה כאן אם אחריות על המוכר פשיטא דעליה דידיה רמיא ותלוי בפלוגתא שם ואם קנה מעכו״ם בכסף הנה לרוב הפוסקים בין עכו״ם מישראל או ישראל מעכו״ם משיכה בעינן עח״י אות י״ד א״כ לאחר הפסח הוי ספק חמץ שעבר פסח ולקולא ואם ירצה העכו״ם להחזיר המעות רשאי ליקח אלא דכפי הנראה כל מה שנהגו הסוחרים הוי מקח וראוי לאסור גם ספק פלוגתא בפסח הוי ספק תורה ולאחר הפסח תו לא מהני ספק דרבנן כמש״ל בזה ובשותפים אם אומרים דחלק עכו״ם לא קנה הישראל היה ראוי להתיר חלק עכו״ם דיש ברירה וצ״ע:

והמ״ב כו׳ עמ״א מ״ש דמשמע שם אף בלא מסר מפתח שרי דיעבד וזה דלא כמ״ש הט״ז אות ד׳ ושם כתבנו בזה. ומעשה ביהודי שקנה יי״ש מעכו״ם אחד וקנה ממש ועדיין היי״ש מונח ביד העכו״ם שהיה בעל היי״ש הנה צריך מכירה כמבואר בסי׳ ת״מ והיהודי ירא שלא יקח עכו״ם קצת מיי״ש דרך המגופה ויאמר שלא לקח התרתי להניח חותם על המגופה וליתן רשות לעכו״ם שאם ירצה יקדיח למטר במקדח ויוציא כל היי״ש וימכור ולעשות כו׳ דהשתא סילק הישראל כחו וזה נראה לכ״ע שרי. ובט״ז כתבנו אף בחותם עד למדידה נראה דשרי ועכ״פ דיעבד שם יודה הט״ז וכאן אף לכתחלה וכדכתיבנא. ומ״ש המ״א דבמ״ב סי׳ נ״ט משמע דאף לא מסר לו המפתח שרי דיעבד צ״ע שם מיירי שהיי״ש היה בעיר ובע״ה היה בכפר ומכר בכפר לעכו״ם שם באיזה קנין וא״צ מסירת המפתח ואפשר אף אם סוגר היי״ש בעיר במפתח לית גילוי דעת דאם יבוא העכו״ם לעיר יתן לו המפתח לכנוס שם משא״כ כשהעכו״ם בעיר ובעל הבית מסר המפתח או חותם לית גילוי דעת יותר מזה שאין חפץ במכירה וכבר כתבנו שם בט״ז להתיר באיזה אופן וכאמור:

ומ״ש בענין שליחות עכו״ם לעכו״ם עיין ב״ש אה״ע סימן ה׳ אות י״ט דמשמע לעכו״ם אין שליחות ועש״ך ח״מ סימן רמ״ג אות ה׳. ומומר אי נעשה שליח לישראל וכדומה באה״ע בגט מומר משמע דיש שליחות למומר ועשו״ת ריח השדה ולכתחלה יש למנוע שלא לעשות ישראל מומר לשליח שימכור חמצו ודיעבד ודאי שרי ואי״ה באות ז׳ יבואר עוד. ודיעבד מהני מה שנהגו הסוחרים תקיעת כפו וכדומה ומ״ש שאין ישראל רשאי לקנות החמץ עט״ז ו׳: