פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:ו

ונותן עמ״א ובח״י י״ב הקשה עליו ועסי׳ תס״ז סי״ב חטה במים אסור והמחבר פוסק נט״ל שרי בפסח ובא״ר ט׳ מיישב ובתס״ז סי״ב במים בכלי חטה נט״ל ובמים בבאר נט״ל ובי״ד שכ״ג עיסה חלה לתבשיל אוסרת משמע דנ״ט לשבח ובבאר היטב אות ט׳ העיר בזה ונוהנין העולם לאסור. ומ״ש המ״א חטה בבאר היינו מעין ב״ש ובין חפר ומצא מעין ושעורה אף בבור מים מכונסין נט״ל פ״י תרומות מ״ב והר״ש והר״מ ז״ל פט״ו מה״ת הט״ו דנט״ל הוא וחשה בבור הוי לשבת ועי׳ ח׳ גיטין קכ״ו מי בארות יע״ש. ועיסה לבאר כו׳ אבל לחם חמץ ג״ט לשבח ואי״ה בתס״ז בט״ז י״ז יבואר עוד מ״ש הר״ב דנט״ל בע״פ לכ״ע מותר אף להר״מ והר״ן בע״פ אוסר במשהו (דהוי תוך זמנו) כתב השכ״ג בהגהות הב״י ב׳ דלהר״מ ור״ן י״ל נט״ל אף בפסח שרי כמ״ש המחבר בס״י א״כ שפיר בע״פ לכ״ע שרי יע״ש. ולכאורה מדלא כתב הר״ב רבותא יבש ביבש דהתם פסק המחבר בס״ט דאסור בפסח ולהר״מ ור״ן משהו בע״פ ג״כ אסור אלא דעיקר הטעם משום משהו ועמ״א אות מ׳ ואי״ה שם יבואר: