פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:ה

אינו עמ״א ל׳ הרא״ש פסחים ל׳ א׳ עט״ז ד׳ ואף נוקשה צידד בזה אם נפל סובין הרבה לתבשיל בע״פ ואין ס׳ י״ל דספק אי סובין מחמיץ ואי״ה בתנ״ד ותס״ה שם יבואר אי״ה וכן במינו ועי״ד צ״ח:

ומ״ש בשם מהרי״ל כו׳ פי׳ בו המ״א דראייתו להתיר נוקשה בפסח בס׳ מפסחים ז׳ א׳ דמייתי ראיה דחמץ גמור בו׳ לאו ברשותיה מנוקשה בז׳ לפיר״ת שם בתוס׳ ד״ה מו׳ אלמא כי הדדי הם ה״ה דכהדרי נוקשה בפסח וחמץ גמור בע״פ דאל״כ לא הוי מייתי ראיה דלמא י״ל בין שעות ד״ת לדרבנן ג״כ ובשכ״ג בהגהות הב״י אות א׳ משמע דהבין ראיית מהרי״ל דנוקשה במשהו וצ״ע. ועט״ז י״ט ור״ט ד׳ משמע במשהו נוקשה אוסר באכילה ומתיר לשהותו (וה״ה למכור לעכו״ם וטוב יותר). ומ״ש המ״א מתמ״ב ס״ב וס״ג וכתבנו שם די״ל טריק״ה נפסל לגמרי ונט״ל ומשהו דמחמירין לקמן ג״כ ראיה ולמ״ד חמץ הוי דשיל״מ אלא לדידן אסור לשהותו לא הוי דשיל״מ א״כ נוקשה במינו למצה מבושלת דמותר לשהותו י״ל דהוי דשיל״מ ובי״ד ק״ב דחוזר לאיסורו ועמ״א אות מ׳ ואי״ה יבואר שם: