פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:ד

ודוקא עמ״א בי״ד ק״ח ס״א בהג״ה כתב הר״ב בת״ק (שאין מחזיק יב״ע וסתום ושניהם מגולים במקום הפסד שרי והיינו הפסד מרובה וכתב המ״א דוקא פתוח למעלה עכ״פ דאל״כ בחמץ אסור אף בה״מ מאחר דבשאר איסורים מותר רק בה״מ כמ״ש הש״ך שם אות ח׳: (כל החומרות בחמץ תוך הפסח הא עד הלילה שוה לשאר איסורין). ומ״ש המ״א התוס׳ בע״ז דף ס״ו ב׳ ד״ה רבא והרי״ף בפ״ז דחולין כתב דהלכה כלוי (פסחים ע״ו ב׳) דרב שאיך במימריה דס״ל במינו במשהו ואנן קיי״ל בס׳ וכן הבין הר״ן שם א״כ מבואר דבחמץ במשהו ריחא מילתא הוא. ומ״ש דנדחה ראיית מהרי״ל בתשובה סימן רי״ד (הביאו באות הקדום) דהקשה מפסחים דפריך לרב אין צולין ב׳ פסחים אפילו גדי וטלה מאי אפי׳ נימא אפי׳ אינו מינו דריחא כל שהוא הוי ואינו מינו בס׳ אפ״ה אסור משום תערובות גופין ש״מ דאין חילוק כלל בין נאסר במשהו או בס׳ יע״ש והמ״א ז״ל דוחה זה דלרי״ף ריחא לית רק משהו ורב שאיך במימריה ואה״נ לרב המ״ל רבותא אחר אבל אביי בע״ז ס״ו סובר ג״כ ריחא מילתא כרב (לרש״י ושאר גאונים דחדא פלוגתא הוא דלא כתוס׳ ע״ז שם ד״ה רבא) ואביי סובר בע״ז דבתר טעמא אזלינן א״כ איל שור וגדי כולם מינם הוי (עי״ד צ״ח בזה) ולאביי קשה מאי אפי׳ ועדיין קשה דמשמע התם דאף באינו מינו הרודה פת חמה כו׳ עי׳ חידושי אנשי שם חולין וצ״ל דעיקר משום דמשהו הוי והגמרא אה״נ דה״מ לומר ולטעמיך וסוף מסקנת המ״א דבת״ק וסתום לגמרי ומגולים דיעבד בה״מ אסור וכמו בצאלינ״ט כה״ג. הא בת״ג משמע לכאורה דשרי אף בסתום לגמרי ומתוס׳ ורי״ף ל״מ כן וי״ל דה״פ מה שהתיר הר״ב בה״מ בקטן וסתום הא סתום לגמרי אף בה״מ אסור וה״ה בת״ג כה״ג ועא״ר ז׳ והלשון כאן ושם משמע דוקא קטן הא ת״ג אף סתום לגמרי שרי וצ״ע בי״ד ק״ח כתבתי בפריי אות ז׳ בש״ך דאו״ר אוסר בת״ג סתום והר״ב היקל אף בקטן בה״מ א״כ בחמץ ליתסר אף ת״ג בסתום לגמרי. ומה שסיים המ״א אח״כ על מהרש״ל דיש להתיר בהפסד אם הנקב פתוח במקום גביה עדיין אין הכרע ואפשר אף בת״ג סתום מכל צד אסור לדעתו ז״ל והח״י אות י׳ מיקל יע״ש ויראה אם אין חטה מבוקעת אפשר הוי כעין ס״ס ובלא״ה אם ה״מ ומניעת שמחה י״ט המיקל אין גוערין בו:

וכל זה בצלי עמ״א כלל כוונתי דבישול לית ביה ריח לאסור היתר שנצלה עמו אפי׳ ת״ק וסתום מכל צד ושניהם מגולים אם הוא בישול לפי שעה בי״ט הא חמין לשבת או צלי קדר לפי שעה כי״ט דבשאר איסורין בה״מ מתיר הר״ב בי״ד ק״ח ס״ב ממילא כאן אף בה״מ אם סתום לגמרי אסור אף בה״מ לשיטת המ״א בסמוך. והנה שם בס״ב כתב הר״ב כדרך שמטמינים לשבת משמע ה״ה לפי שעה בי״ט בישול בה״מ לחודיה שרי בה״מ ומיניה בחמץ בה״מ אסור והיינו שלא היה כתוב באו״ה של הר״ב וז״ל או״ה (ט״ס וצ״ל רק וז״ל) דחמין חשוב כצליה ואפיה דבישול קיי״ל דמותר והיינו חמץ הטמונים לשבת זמן ארוך יש בו ריח ואששר שהר״ב כתב כדרך שמטמינים הוא דוקא הא לפי שעה הבישול אין אוסר דאין לו ריח א״כ למידין בצ״ק וחמץ לשבת שוין לצליה ובשאר איסורין בה״מ שרי. ובפסח בה״מ אסור ואף שהמחבר שם בק״ח ס״ב השמיט שאין ריח המתבשל משמע אף בחמץ לשבת וצ״ק שרי דהקדירה מפסקת וכ״כ הש״ך שם אות ט״ז ולזה כתב המ״א דהפי׳ בגמרא פסחים ע״ו ב׳ לרב אין צולין פסחים מפני גופין הא טעמים שרי כעין ב׳ קרירות תל גדול עד למעלה הא לא״ה אף שמפסיק קדירה למעלה מתערבין ואוסר צ״ק או חמין לשבת והמקשה דפריך צלאן בב׳ קדירות ס״ד ואמאי לא פריך בלא״ה צלאן צ״ק מה מהני דהבין צלאן בשלן (בב״ח צלי בכלל בישול) ולכן פריך ס״ד דאף צ״ק אסור בפסח וכ״ש בישול. ומ״ש בהפסד להתיר אם הנקב למעלה פתוח הא לא״ה אף ה״מ אסור ועש״ך אות ח״י שם. ולח״י י׳ י״ל דנ״ט עדיין דה״מ בחמין לשבת או צ״ק לפי שעה אוסר ונישול לפי שעה אין אוסר דלכתחלה נמי שרי בשאר איסורין ש״מ דלית כלל ריח דאל״ה אין מבטלין איסור לכתחלה. נמצא למידין ג״כ קולא מדברי המ״א ז״ל דבי״ט בישול לפי שעה אף בת״ק וסתום מכל צד שרי בלא הפסד כלל בפסח ומ״ש הר״ב שם כדרך שמטמינים דוקא חמין לשבת או צ״ק וכדכתיבנא. בארשט מקרי חריף כמ״ש הט״ז בי״ד בצ״ו אות ט״ו דבארשט מסובין מקרי דבר חריף וא״כ האיסור חריף אוסר מה שבישל עמו כבשאר איסורין שם וכ״ש היתר חריף מצינו הרבה. ועי׳ עולת שבת א׳ דחומץ אין מפטם לחמץ שנתבשל עמו דאין הנאסר יע״ש וכ״מ ממ״א כאן ואף דבריחא חזינן דהיתר מפטם לכ״ע כמ״ש הט״ז בי״ד ק״ה א׳ ובי״ד ק״ח בש״ך וט״ז נסתפקנו כה״ג יע״ש נמצא לפ״ז בחריף יותר אוסר כשהיתר חריף מאיסור חריף דבמ״י כלל ל״ה אות ט׳ ובח״י כאן י׳ כתב בזה אם האיסור חריף אין אוסר ובהר״ב שם אוסר משא״כ בצלי עם בישול נהפוך הוא דאיסור צלי אוסר בריחא לבישול היתר ואיסור מבושל אין אוסר לצלי היתר:

במקומות שמטמינים לשבת בת״נ מסדרין שורות ע״ג שורות זה ע״ג זה עד למעלה אין לו דין ת״נ שהמקום דחוק גם ב׳ קדירות זעג״ז ותחתונה מגולה זיעה כממש כבסי׳ צ״ב ס״ח בי״ד ולקמן תנ״א במ״א למ״ד יאסור אף דיעבד שנבלע בקדירה עליונה ומשם לתבשיל וריחא הוא בזה אצל זה וב׳ קדירות נוגעין ומדייתי ביארתיו בי״ד צ״ב ס״ס בלא מדייתי:

אם אפו חמץ בתנור ושמו מיד קדירה לשם י״ל ב׳ קדירות יבש אין אוסר ואי״ה יבואר עוד בתס״א ועי׳ י״ד צ״ז ועי״ד ק״ח בפריי מ״ש שם עי׳ א״ר ז׳ בשם זקינו הגאון מהר״ש ז״ל אם סתמו בדף ישן תנור אין לאסור. בח״י אות י׳ בשם או״ה כלל ל״ט אסור להריח לחם חמץ אף בשל עכו״ם שמא אסור בהנאה לא הבינותי דודאי בשל עכו״ם אסור פסחים כ״ט א׳ יע״ש עי׳ אות ט׳: