פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:מא

ויש עמ״א וכן המנהג כהר״ב והפר״ח פסק כהמחבר אבל אנן פסקינן כהר״ב וריח ונט״ל ומשהו צידד להקל ואי שרי למכור נט״ל ומשהו לעכו״ם י״ל דשרי דהא הר״ב בד״מ למד דמשהו מדברים המתבשלים בכלי חמץ אין אוסר מדשרי בי״ט אחרון דרבנן ה״ה משהו דרבנן ובתס״ז ס״י בי״ט אחרון משהו מותר לשהות דהוי ב׳ דרבנן ה״ה נט״ל ומשהו הוי ב׳ דרבנן א״כ כ״ש שמותר למוכרו לעכו״ם ע׳ תה״ד קי״ג וקי״ד וקכ״ח. אבל נט״ל לחוד ואין ס׳ י״ל דאסור למכור לעכו״ם ועא״ר אות מ״ב מ״ש ראיה ממתניתין וכוונתו מע״ז ס״ה וס״ו בתוס׳ ד״ה מכלל וברא״ש שם וי״ל וגם שם רשאי למכור חוץ מדמי איסור שבו עי״ד קל״ד ובש״ך כ״ג ועח״י אות ב׳ וי״ח וא״כ עכ״פ בתוחב כף חמץ שאב״י דנט״ל ומשהו המיקל בה״מ למכור אין גוערין בו אבל נט״ל לחוד ואין ס׳ אין בידי להתיר למכור לעכו״ם אף דקיל ממשהו ואי״ה בט״ז י״ד וט״ו אבאר עוד וכאן אין להאריך ועמ״א סי׳ ת״ן אות י״ב משמע נט״ל ומשהו שרי בהנאה: