פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:מ

לא עמ״א ובט״ז אות ט״ו ב׳ הטעמים ועסי׳ תס״ז במ״א אות ד׳ יבש ביבש אם נאכל א׳ מהם דשרי לאכול הנשארים יע״ש. והנה משמע אם נתערב מצה חמוצה בין הרבה כשירות דמותר לדוך ולטחון הכל ויש רוב והוי כתרתי תרתי וכ״ת דמקבל הא׳ טעם מהב׳ ול״ש לומר מדהא היתרא חבריה נמי דלמא א׳ איסור ממילא גם הב׳ איסור דבתפ״ז משמע דמותר אף לבשל ולאפות ואמרינן הואיל וא׳ ודאי היתר חבריה נמי וכ״ש שיש ס״ס נמי דשמא יבש ביבש בטל ברוב דהנ״ץ פסק באות ט׳ דהמחבר סובר כסברא ב׳ אע״ג דנראה להלכה כדיעה א׳ בסתם מ״א מידי ספיקא לא נפקא. ולמכור הכל חוץ מדמי איסור בפסח י״ל דשרי דהוי כחבית בחביות ביי״נ בע״ז ע״ד א׳ ובפתיחה הארכנו בזה ואי״ה בט״ז אכתוב עוד:

והנה אם נולד ספק חימוץ במצה ונתערבה עם ג׳ אחרות קודם פסח או אף תוך הפסח שרינן ועמ״א אות י״א כאן הוי ס״ס גמור אף א׳ בגופו וב׳ ע״י תערובות עדיין היתר הוא עמ״א תל״ט אות ג׳ וה״ה תערובות חד בחד ואח״כ לשנים אחרים קודם הפסח וכאמור ועמ״א תס״ז ד׳. ומ״ש לאכול כולם קודש פסח ע׳ אות י״א וצ״ע לאכול א׳ מהם סגי וכאמור. ועפר״ח אות ט׳ בסופו יבש ביבש עד הלילה בטל הוא ואי שרי תוך הפסח לאוכלו תלוי בפלוגתא אי חוזר וניער וזה כמ״ש באות י״א יע״ש. ואי שרי לבשל בפסח אף שנתערב בס׳ קודם הפסח י״ל דנ״ט מחדש ולכ״ע חוזר וניער כחטה בתרנגולת וע׳ אות י״א ודבר חשוב אם נאכל א׳ מהם הותרו אחרות עסי׳ תס״ז אות ד׳ ועסי׳ תנ״א אות ל״ו:

ומ״ש חמץ לא הוי דשיל״מ דאל״כ בע״פ נמי לא לבטיל י״ל בא״מ בטל ובמינו לא בטל ובפסח החמירו אף בא״מ. וכלי שנתערב אם כ״מ וכדומה שיש תקנה בהגעלה עש״ך י״ד ק״ב א׳ אבל כלי חרס קיל יותר וכן בדיל שנשתמש ע״י אור שנאפה חמץ כתנור גרוף דבעי ליבון וא״א שניתך ועסי׳ תנ״א במ״א אות כ״א. ומ״ש תוך הפסח יבש ביבש לא בטל היינו לשיטתיה באות י״א דיבש ביבש כי הא חוזר וניער אבל למ״ש שם י״ל כה״ג אין חוזר וניער והגעלה א״א בפסח וליבון הוי הפסד ולא הוי דשיל״מ דוקא הגעלה הפסד מועט הא ליבון מתקלקל הכלי קצת ועשו״ת מהרי״ל קצ״ד משמע לכאורה כן הגעלה קל ביורה בלן ואופה לא ליבון. ומ״ש המ״א בפסח עצמו לא עדיף משאר יבש ביבש משמע שנתערב בפסח גופא קאמר ובשו״ת מהרי״ל קצ״ד בכלי שנתערב בימי הפסח משמע לכאורה למ״ד כלי בטל הוא ה״ה בימי הפסח יע״ש וי״ל התם נאסר הכלי במשהו וכה״ג י״ל דיבש ביבש בטל הוא וע׳ א״ז ט״ו חתיכה שנאסרה במשהו ונתערב יבש ביבש בטל הוא וכתב מה שהקשה הט״ז בי״ד צ״ב על הלבוש ועט״ז תס״ז אות י״ז יע״ש ובח״י אות מ״ד הביאו וצ״ע ואי״ה בט״ז אות ט״ו יבואר עוד: