פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:מב

בין עמ״א. הנה לשון המחבר כאן י״ל בג׳ אנפי הפן הא׳ ע׳ בע״ץ נ״ץ אות ך׳ יראה לפרש בין נתערב קודם הפסח בפחות מס׳ והיינו בא״מ דטכ״ע מ״ה ועבר ב״י ולא זו אף זו הוי בעין ונתערב בפסח בא״מ בפחות מס׳ ולא זו אף זו שהיה בעין כל הפסח ונתערב אחר הפסח בששים בטל הוא כרבא שלא בזמנו במינו ושלא במינו בששים ול״ת דלא בדיל בחמץ קמ״ל תוך הפסח כרת ולא בדילי במשהו. ודע בין למ״ד חנ״נ בשאר איסורין ובין להמחבר דלא נ״נ אם נתערב בפחות מס׳ בפסח ולאחר הפסח נתוסף עד ששים יש לעיין ביה דלמ״ד טכ״ע היתר נהפך לאיסור ולוקה על כל זית מהיתר א״כ עב״י על כל ההיתר תו קנסא קניס וצריך ששים נגד כל התערובות ואי למ״ד שאין כל התערובות נהפך לאיסור א״כ אף למ״ד חנ״נ בשאר איסורין וכן הלכה אפ״ה י״ל כיון דלא עבר ב״י כ״א אכזית או ח״ש של חמץ והשאר לא עבר עליו א״כ ליהוי די בניתוסף אח״כ ס׳ נגד החמץ שבו לחוד ולדינא ודאי צריך ששים נגד כל התערובות. ובלבוש יראה לפרש דה״פ בין נתערב קודם פסח בששים דאז אסור לאוכלו בפסח ולשהותו שרי ועט״ז ה׳ וח״י ובתמ״ב בט״ז אות א׳ לפרש דעת הטור כן דבעין אסור לבטל כו׳. (ולהוסיף שרי הואיל ועדיין היתר) או נתערב בפסח בשוגג בס׳ ושהה במזיד הואיל ולא עבד ב״י שרי כך לאחר הפסח ואפי׳ שהה בעין במזיד ונתערב שוגג אח״כ שרי אבל במ״א פירש דכתב כאן אף לדיעה ב׳ בס״ד דחוזר וניער וה״פ לא זו נתבטל קודם פסח בששים דלהר״מ פ״ד הי״ב מחו״מ דאסור בפסח דחוזר וניער ולשהותו שרי יע״ש דפשיטא לאחר הפסח שרי כך אפילו עבר ב״י תוך הפסח ונתערב שוגג תוך הפסח בששים שרי כך לאחר הפסח אע״ג דאסור לשהותו תוך הפסח הואיל ולא עב״י על התערובות וכזית נתבטל שם שרי לאחר הפסח ואפילו בעין כזית כל הפסח ונתערב שוגג אחר הפסח בששים שרי כשאר האיסורים אבל נתערב מזיד תוך הפסח אסור ואף לאחר הפסח דקנסא הוא כל שמבטל כמזיד אסור עיין בטור אף די״ל קנס לא הוי כאיסור דרבנן (ובס׳ ש״ה חקרנו בכלל מכות מרדות די״ל משום סייג הוי בכלל לא תסור משא״כ קנס ונ״מ לעדות כמו שיראה הרואה בפרק עשירי מה׳ עדות היה החיוב שבח מדבריהם יע״ש) וע׳ בטור דעת הר״י ואי״ה לקמן יבואר עוד. ויש איזה חיסור לשון במ״א ומ״ש אם נתערב אחר הפסח בטל בששים קאי לשתה בעין. וכתב המ״א בשם הב״ח דאסור לערב לאכול ולשהותו שרי עט״ז ה׳ וח״י ותמ״ב א׳ דלערב בעין לאכול אסור ולשהות שרי ולהוסיף אף לאכול שרי (והראיה מתרכ״ו אין מסכים לזה כתבנו שם) אבל בב״ח משמע הטעם די״א חוזר וניער משמע אף להוסיף אסור ומ״ש באין ששים בא״מ עובר עליו כשיש כזית אף שאין כא״פ כמ״ש הרמ״ך ז״ל עסי׳ תמ״ב (ומ״ש המ״א ומיהו מין במינו כפי הנראה הם דברי עצמו והפירוש יבש ביבש חד בב׳ דאסור בפסח לאחר הפסח שרי דלא עב״י בנוקשה בסי״ב. וכתב המ״א דבזה מיושב מ״ש הטור על הר״י דאם ערבו במזיד אדעתיה אסור אמאי כיון דאין עוברין ב״י יכול לכתחלה לערב והמ״א ז״ל תירץ דמיירי שעירב יבש ביבש חד בב׳ קודם הפסח דאסור בפסח עמ״א י״א בזה אם מזיד לשהותו אסור לאחר הפסח וגרע מנוקשה בזה וצ״ע) ומ״ש הט״ז בשם הב״ח בפחות מכזית בא״מ בפחות מס׳ אפילו שהה במזיד שרי וסובר בח״ש לא עבר ב״י או ע״י תערובות לא עבר ב״י בח״ש וע״ז כיון רמ״א בהג״ה דיוליך הנאה ליה״מ ושרי בהנאה לא באכילה ודוקא כשנתערב לאחר הפסח שרי באכילה בפחות מששים כמ״ש באות מ״ה וי״ל בע״א וצ״ע. ומ״ש ח״ש אין עובר ב״י והרבה חולקין על זה וסוברים דח״ש עב״י ואף להב״ח י״ל בעין ח״ש אסור לאחר הפסח ובפתיחה בריש הספר ביארתיו בח״ג ואי״ה לקמן יבואר עוד: