פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמו:ה

דוחפו עמ״א תרי״ב ו׳ ובט״ז הארכתי בביאור המ״א בתרי״ב ואי״ה שם יבואר עוד:

כתב הח״י ד׳ ראוי למורה הוראה שיהיה לו חדר מיוחד ומ״ש דרוב הם חומרות מ״מ כיון שקבל עלינו מוקצה הוי ובא״ר ד׳ כתב אם יניח המורה אצלו איכא חשדא וטעם היתר כ״ז שבידו מותר לטלטלו לכ״מ שירצה וכ״כ בשל״א אות ה׳ וי״ד רפ״ו מבואר שם בהר״ב בסכין דלא חד מוקצה עמ״ש בפריי לעיל. ומ״ש כ״ש שבידו מותר י״ל בין מוקצה מחמת מלאכתו לאיסור וכדומה ובין זה שאסור בהנאה עמ״ש ש״י במ״א ג׳ וטוב שילך ישראל עם עכו״ם לשאול עיין בפריי לי״ד צ״ט בשפתי דעת כתבתי הרבה חידושי דינים בזה :

עי׳ ב״י חמץ הפקר המונח ברה״ר ומגביה לזכות בו עובר ב״י דאף באיסורי הנאה שייך זכיה וראיה מע״ז ר״פ כל הצלמים מכי אגביה קניא ואי לא מכוין לזכות אסור מדרבנן עפר״ח. והנה המוכר חמ״פ לישראל בשניהם מזידין אם לומר אדם יודע ונתן לשום מתנה ולא חל פי חמץ ועי״ד קי״ט ס״ג וח״מ רל״ד ס״ד:

אם גזל חמ״פ ועבר פסח ומכר ואכל הלוקח הרי הפסיד למוכר דינו לומר הרי שלך לפניך ואם ידע הלוקח מזה די״ל דאין מחזיר המוכר הדמים עי׳ סמ״ע בח״מ רל״ד ו׳ וצ״ע וע״ש: