פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמה:ה

אסורים עמ״א עי׳ מ״מ פ״ג מחו״מ הי״א עמ״ש הר״מ ז״ל. בישל אסור זה למד ממ״ש בערלה יש שבח עצים בפת ובכ״מ בשם הרמ״ך כ״כ בפירוש דוקא כשאבוקה כנגדו ובלח״מ שם אע״ג דאפרן אסור אפ״ה שרי הפת דמיקלא קלי איסוריה ולפ״ז א״ש מה דפריך פסחים כ״ז ב׳ מ״ש ערלה מעצי הקדש אף דהקדש אפרו אסור ש״מ כל דמיקלא איסוריה ואפה בגחלים עוממות לחוד שרי וכ״ת הא מסיק התם הקדש באלף לא בטיל ה״ה חמץ לא בטיל ואף בעוממות ליתסר וי״ל דמיירי עד הלילה דבטל בס׳ אבל המ״א סובר דמש״ה כשאין אבוקה נגדו שרי דהוי זוז״ג התנור והגחלים. אבל אבוקה נגדו חשיב חד גורם ולפ״ז בישל ע״ג גחלים ואפר באין גורם אחר אסור בחמין דמנקברים ולדינא כתב המ״א דאפי׳ בישל בחומו של תנור (גרוף וקטום) אסור דבדבר הנאסר במשהו לא מהני זוז״ג יע״ש והיינו תוך הפסח הא עד הלילה בטל בס׳ הוי זוז״ג. ואמנם מה דנראה ממ״א מ״ש בי״ד קמ״ב טעם הרמ״ה דע״ז אוסרת בכ״ש ל״ש זוז״ג והא ע״ז בכ״ש דוקא דבר חשוב טבעת וחבית או לח בלח יי״נ ביין כשר אבל שלא במינו ע״ז בטל בס׳ והא ההוא גינתא שם בקמ״ב מבואר דבע״ז זוז״ב שרי. ועש״ך שם אות י׳ ובע״ז אמרו רבנן אף היא נעשית זבל כו׳ והטור שכתב שם ע״ז אוסרת כ״ש לא קאי עמ״ש הרמ״ה אלא ענין בפ״ע וקאי אם נתערב הפת והבגד באחרים כולם אסורים כמ״ש שם בסי׳ ק״מ ובע״ז ע״ד א׳ ופירש״י צורה שעבדה דבר חשוב ובזבחים פ׳ התערובות הא יבש ביבש באין חשוב במינו או לח באינו מינו בטל בס׳ ועי״ד קכ״ג וקל״ד וצ״ע. והנה בי״ד קמ״ב הגיה הר״ב בשאבוקה נגדו דאל״ה הוי זוז״ג וכאן לא הגיה משום דלא פסיקא ליה דתוך הפסח במשהו שלא במינו ל״ש זוז״ג ויבואר אי״ה לקמן עוד :

עוד י״ל דע״כ גזרו חמץ במשהו משום דלא בדילי וכרת ומה״ט יש מקילין בנוקשה דלית כרת באכילה כבסי׳ תמ״ז במ״א ה׳ ואף בהנאה ליכא כרת לא חלקו בין הנאה לאכילה משא״כ אפר חמץ דל״ש ביה דין אכילה כלל לא עדיף מנוקשה וה״ה נפסל מאכילת כלב דבאכילה לית ביה איסור תורה באין ראוי לחמץ עיסות אחרות רק בהנאה אסור כדיו של שכר שעשאו עכו״ם בפסח ונתערב ברוב דיו של היתר י״ל דבטל עמ״ש בתמ״ב ס״ט וסי״ו: