פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמה:ו

אסורים עמ״א וכל הדבר לדעתו ז״ל הוא כך בע״ז אם נתערב דבר חשוב באחרים כחבית בין החביות שרי בהולכת הנאה ליה״מ ומותר לישראל ליהנות מהכל וה״ה כשמוכר לעכו״ם חוץ מדמי איסור שבו והיה פת שנאפה בעצי איסור ונתערב באחרים מותר בהולכת הנאה ליה״מ חוץ מדמי איסור אבל לא נתערב לא מהני הולכת הנאה ליה״מ דנאפה בעצי איסור ובגד שארג בכרכר ע״ז הוי כבעין לזה דפעולתו ניכר ומה״ט בפת שלם הוי דבר חשוב ולא בטל בנתערב אע״ג דבר חשוב בעינן איסור מחמת עצמו זה הוי בעין ומחמת עצמם. וכ״ז בע״ז שתופסת דמיה מהני הולכה ליה״מ משא״כ בשאר איסורין לא מהני רק חוץ מדמי איסור למכור לעכו״ם אבל ליהנות ישראל אסור ועש״ך י״ד ק״י ב׳ וקמ״ב ח׳. והקשה על הלבוש המ״א בתרתי א׳ מה שהתיר בלא נתערב הפת ע״י הולכה ליה״מ דאף בע״ז לא מהני בעין וזה הוי כבעין ובשאר איסורין אף ע״י תערובות אם הוא דבר חשוב לא מהני ליה״מ ועמ״ש אי״ה בתמ״ז בפתיחה מזה :

ואמנם המ״א הוסיף כאן חומרא דאף חוץ מדמי איסור אסור כאן מטעם כל שנתערב גוף האיסור כיי״נ ודאי ביין כשר לא מהני חוץ מדמי איסור שבו כמבואר בי״ד קל״ד ס״ב ופעולת הגחלים בפת חשיב ליה כגוף האיסור בתוכו. ואמנם הש״ך בי״ד קמ״ב אות ח׳ חילק בין גוף האיסור ממש ובין שבח עצים בפת דחשיב רק כחבית בחביות דמהני חוץ מדמי איסור שבו ובע״ז מהני נמי הולכה ליה״מ משא״כ בשאר איסורין אבל חוץ מדמי איסור אין חילוק בין ע״ז לשאר איסורין ועח״י אות ז׳ ואי״ה בתמ״ז בפתיחה יבואר עוד: