פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמג:ו

אם עמ״א עב״ח בטור הביא מעשה קנתה שפחה עכו״ם כו׳ והמחבר השמיט ש״מ סובר למחליף עצמו נמי שרי ובת״נ אות ד׳ ובטור שם והב״ח שם כו׳. ואם משך עכו״ם החמץ ואח״כ נתן המעות י״ל גם הב״ח מודה דשרי למחליף ושאני יי״נ דחמיר ועי״ד קל״ב ס״א וקמ״ד בט״ז ג׳ וש״ך ג׳ ד׳ ואם נאמר לו ג״כ מותרים בהקפה ומכר העכו״ם לאחרים י״ל שם. ועח״י ח׳ וא״ר ו׳ מחמיר וכ״ה בט״ז ה׳ וחליפי חליפין מיל יע״ש. ובשעה ו׳ דרבנן י״ל ורש״י חולין ד׳ ב׳ לר״ש משמע אף דרבנן למחליף עצמו אסור וי״ל דמשמע דאתיא נמי כר״י יע״ש ור״ת שלא הביא משנה קידושין י״ל לאחר שרי ואשה כאחר דמי ואף לדידיה אין ש״פ עמ״ל פ״ה מה״א ה״א בהיא חולה יע״ש ולכן מביא מחמצן דמשמע אף לדידהו שרי דאל״כ למה מחליפין:

והוי יודע דמשמע דאם עבר ומכר חמץ בפסח לעכו״ם ממכירה ואילך אין עובר ב״י דקנה הנכרי אע״פ שאיסורי הנאה מ״מ בשיש ידים זוכה קונה ומקנה שפיר הוה מכירה ועח״מ ר״ו ור״ח כדמוכח מיי״ג במשך תחלה ובחה״ר סוכה ל״ה לכם בלולב דאיסורי הנאה מ״מ לכם קרינן ביה יע״ש ודוקא ביטול והוצאה מרשותו לאחר איסורו לא מהני מ״ה הא כשיש ידים זוכות שפיר מכאן ואילך לא עבר ב״י וא״צ לילך לעכו״ם וליקח ולבערו. ובנדון הנוקשה באות ב׳ אם מכר נוקשה בפסח תליא במחלוקת ויש לצדד ביה וכו׳ יש להתיר דהוי כעין ס״ס אף למחליף עצמו. דהוי תרי דרבנן. ואם שכח למכור נוקשה בפסח יש תקנה שיפקיד אצל עכו״ם ולרווחא יקבל עכו״ם אחריות ותו ל״ש דלמא אתי למיכל. ולעקו״ך מקמח שיפון ודבש אין חמץ כלל רק נהגו שלא לאכול כבסימן תס״ב סעיף ד׳ ועם מים הוי נוקשה וקמח חטים במקום שנהגו ללתות הוי חמץ גמור ובמקום שלא נהגו הוי נוקשה וכאמור: