פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמד:א

ומשיירין עמ״א עסי׳ רצ״א במ״א. אמר ההדיוט הכותב בספר המגיד שלי כתבתי דיני פסח באיזהו מקומן ארשום כאן בעזה״י. ע״פ בשבת אין לסדר המטות וכלים לי״ט עד הלילה דאין י״ט מכין לחבירו וכ״ש שבת. יראה דמצות מצוה אסור לטלטל בשבת ע״פ דאסור באכילה מדרבנן בע״פ הוי מוקצה ושאר מצה יכול ליתן לעופות או לעכו״ם משא״כ זו אין רוצה כבסי׳ תמ״ ובמ״א אות ג׳ יע״ש. ולגרור המצה בריבאייז״ן בשבת ע״י ישראל ודאי אסור ועל ידי עכו״ם צ״ע דאם נאמר כמ״ש המ״ל פ״א מחו״מ דכשמחזיר לסולת י״ל מודים דיש טוחן אחר טוחן א״כ אמירה לעכו״ם שבות ודיעבד אסור בעשה מלאכה בשביל ישראל ובתוס׳ שבת קי״ד ב׳ ד״ה אלא צ״ע ועמ״ש בפריי שם ומידע בריבאייז״ן בלא״ה אסור וי״ל בדיעבד צ״ע בזה, ולברור פתיתים גדולים מקמח מצה בשבת עסי׳ שי״ט דאסור וסי׳ תק״ו ותק״י ואפשר אף בי״ט אבל בשבת לכ״ע אסור. גם לסנן יין משמרים צריך לשייר מעט מיין דלא ליהוי כבורר עסי׳ שי״ט והיינו אם רוצה לשתות ממנו בשבת:

אם לא הטביל כלים חדשים מע״ש לא יטבילם בשבת אף אם ראוים למלאות מים אם אין משתמש בהם בשבת עסי׳ שכ״ג. אם נתערב יבש ביבש ורוצה אחד להשליך דבשבת שרי כבסי׳ שכ״ג במ״א י״ד בשבת ע״פ י״ל הוה טרחא שלא לצורך דאסור לאכול מצה בע״פ ומיהו י״ל ישליך א׳ לעופות והשאר מותר בפסח וכ״ת דחוזר וניער כבסי׳ תמ״ו סעיף ד׳ י״ל כה״ג להשליך א׳ י״ל דכולי האי לא מחמרי ואי״ה יבואר שם. מצה שאסורה לאכול בע״פ אם יש לו עופות שרי בטלטול אם רוצה ליתן לעופות צ״ע אם הוי כאוכלין דמותר לצורך עצמן עסי׳ ש״ח ס״ד דר״ל הואיל כעת אין ראוין כ״א לעופות לאו אוכל אדם הוי ומלח י״ל אין דינו כאוכלין וזה שייך בכל שבת עמ״ש בפריי שם וער״ן פ׳ כ״ה. ויבש ביבש שכתבנו בענין דלא בעינן דלא הוה ככר שלם ושאר דינים השייכים כאן יבואר אי״ה בט״ז ובמקומות אחרים וכאן אין להאריך: