פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמב:ב

ואינו עמ״א משמע דראוי לאכילה ע״י הדחק ונוקשה ע״י תערובות קיל טפי מנוקשה בעין דאסור להשהות שהייה ואכילה מדרבנן כמ״ש באות א׳ וכ״מ בלבוש ול״ק מנוקשה בעיניה אבל ע״ש וח״י פירשו דאין ראוי לאכילה כלל ועא״ר ב׳ ועתוס׳ ר״פ נוקשה וע״י תערובות דריש א״ע ד״ה ר׳ אליעזר ור״ן ומהרש״א ז״ל שם. ועי׳ אות א׳ מ״ש שנוקשה מעולם לא היה ראוי לאכילה ומ״ש המ״מ פ״ד מחו״מ הי״א כתב קולן היינו בעיניה משמע ע״י תערובות לא: ודע דבר״מ שם ה״ח כתב דבר שאין ראוי למאכל ע״י תערובות מותר לקיימן בפסח ה״ט כיצד עריבת כו׳ ה״י והקילור שאין צורת החמץ כו׳ והר״א ז״ל השיג ופי׳ הלח״מ דכוונת הר״א דבעינן דנפסל מכל ובהי״א פת עצמה שנפסלה מכלב א״צ לבער. בגדים שכבסו בחלב חטה וכן ניירות מותר לקיימן ואין בהם ב״י שהרי אין צורת החמץ עומדת. והנראה מדבריו דסובר נוקשה עובר ב״י ופסק כר״א בשתיהן (עט״ז א׳) ועמ״מ פ״א ופ״ד י״א דהר״מ ז״ל פסק כחכמים בעירוב ואפ״ה י״ל נוקשה מ״ה כתמים דעים או שלכ״א איסור תורה) ואפ״ה קילור ותרייקיה וקמח בעריבה כל שנפסל מאדם א״צ לבער אע״ג פת עצמה בעינן נפסל מכלב דראוי לחמע כמה עיסות כמ״ש הר״ן הביאו המ״א י״א משא״כ ע״י תערובות דאין צורת החמץ בעיניה ולא ראוי לחמע הוי כשאר איסורין דכל שאין ראוי לאדם לית איסור תורה וכזית כא״פ מותר לקיימן ודבר זה למדתי מע״ש אות א׳ והר״א ז״ל סובר בכל אלו בעינן שאין ראוי לכלב ואפשר לשיטתיה בפ״א ה״ב דחמץ אין ראוי לחמע ואפ״ה מהיקשא דשאור כל שראוי לכלב עובר מ״ה ועמ״ש אי״ה באות ג׳ וי״ד בפתיחה בריש הספר כתבנו מזה:

ועי׳ ח״י אות ו׳ כתב דהשגת הר״א הוא דכברי נתבטל בקילור לא מטעם שאין צורת החמץ עומדת יע״ש ובכל בו מ״ח ב׳ ב״כ אמ״ש הר״מ ז״ל בהי״א אפי׳ כ״ש אסור לאכול דחוזר וניער משא״כ כשאין ס׳ אפ״ה שרי לקיים בפסח וי״ל בכל אלו שאין ראויין לאכילה הוי כנט״ל דקודם הפסח נתבטל ואין חוזר וניער לדידן אף כזית כא״פ דבעינן טעמו וממשו הא טעם פגום ליכא טעמו ובטל במין במינו עי״ד ק״נ וא״כ קילור וכדומה שהם תערובות ואין ראוין לאכילה וטעמם משונה הוי כנט״ל דאף ע״י ד״א הוי נט״ל עי״ד שם ומיהו פירורין בעין י״ל חוזר וניער ואי״ה בתמ״ג סעי׳ ד׳ יבואר עוד בזה א״ש: