פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמב:ג

שעיפשה עמ״א מ״מ וראב״ד פ״ד הי״א וא״י הא מבואר בס״ט בהמחבר והר״ב דוקא קודם זמנו. וגם למה כפלו המחבר והלבוש כתב כ״ו בס״ב לחוד והכלל בזה דבעינן נפסל מכלב קודם זמנו או תוך הפסח נפסל מכלב קודם החימוץ דלא חל שם חמץ עליו יע״ש. הא ראוי לכלב בכל ענין מ״ה אסור כמ״ש המ״א אות י״ד וראוי לחמע כמה עיסות. ועמ״א א׳ שכתב נוקשה דמעולם אין ראוי כו׳ משמע מ״ה אסור ואף באכילה הואיל וראוי לחמע ועיין לבוש ס״א שלא נאמר לא תאכלו אלא בראוי לאכילה משמע הפך זה (ומ״ש מחמצת קשה עיין בגמרא יע״ש) ואם נפסל מאדם קודם שנתחמץ הוי דרבנן לדידן נוקשה וכן תוך הפסח בנפסל מכלב י״ל דרבנן ואי״ה באות י״ד יבואר עוד. ועט״ז ח׳ מ״ש מיה״כ קשה התם נפסל מאדם פטור וכאן בעינן לכלב דוקא. וי״ל דהמ״א כתב אמלוגמא דנסרחה דל״ת קיל מהפת עצמה עלח״מ שם ותבין ועמ״ש אות ב׳: