פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמא:א

ומשכנו עמ״א. ביד ישראל הא הניח המשכון ביד עכו״ם אחר וקנין ואחריות עכו״ם הב׳ אפשר דמי למ״ש בתנ״ו א׳ יע״ש. ואין שליחות לעכו״ם. ועח״מ ר״ז סי״א וסי״ד פלוגתא הר״מ והראב״ד להר״מ משכון שת״י אין בו אסמכתא בישראל מישראל משא״כ עכו״ם וישראל שייך אסמכתא ולראב״ד ישראל מישראל שייך במשכון שת״י אסמכתא ועכו״ם מישראל לא שייך אסמכתא כמ״ש המ״מ בפ״ד מחו״מ ה״ה ופלוגתת הר״מ והרא״ש להר״מ מעכשיו לא הוי אסמכתא ולהרא״ש מעכשיו לא מהני אא״כ קנה בב״ד חשוב והר״ב הגיה שם בב׳ דינים אלו וי״ח אם כן להר״ב שם ה״ה כאן שלא משכנו בידו אף שקנה בקנין מעכשיו אפ״ה הוי אסמכתא וכמ״ש באות ב׳ דהמחבר סובר דיש אסמכתא לעכו״ם וכדבעינן למימר לקמן אי״ה ובעינן דוקא ת״י ומעכשיו דאז מהני לכ״ע כמ״ש הסמ״ע אות ח״י שם. ובזה יש ליישב דברי הט״ז א׳ מ״ש ומשכנו כו׳ דה״א בעינן כו׳ הם בדקדוק דלאביי א״צ לומר הרהינו אצלו אלא הקנה בקנין גמור ובסתמא למפרע גובה משא״כ לרבא כל שלא הרהינו אף שאמר מעכשיו הוי אסמכתא (אף בעכו״ם נאמר דשייך אסמכתא) וטעמא יהיב הט״ז למילתיה דלאביי א״צ משכנו וכאמור. ומה שהביא דברי הרא״ש לומר לדידן במשכנו ת״י כל שהחזיר העכו״ם המשכון לישראל מסתמא הוא באחריות ישראל אסור אע״פ שקנה העכו״ם בשהיה ת״י וכאמור: