פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלט:ד

שכל עמ״א קבוע ד״ת בניכר האיסור במקומו ובחהר״ל ואין ניכר הוי קבוע דרבנן. ויש לי שאלה קטנה וזו תוארה :

שאלה עכבר נכנס וחמץ נוקשה בידו מהו :

תשובה קיי״ל נוקשה מדרבנן אסור באכילה ואסור לשהותו כמתני׳ שיאור ישרוף עסי׳ תמ״ב מ״א א׳ ופסחים מ״ח ב׳ אלמא אף דבר האסור מדרבנן גזרו דלמא אתי למיכל ואכתי אפשר במונח לפניו הא לחפש אחריו לא. ולפ״ז ה״ה חהר״ל וככרות של בע״ה שנתערבו ואין ניכר דמ״ה מותר ומדרבנן אסור כו׳ ונכנס עכבר לבית י״ל דא״צ בדיקה ולא ביטול ומ״מ לבי מהסס בזה ע׳ אות א׳ וט״ז א׳ ודוקא ס״ס מתיר הר״ב ומנא אמינא לה מפסחים ט׳ ב׳ ט׳ ציבורין ועי״ד ק״י וב״ח וש״ך כ״ב ובמנחת כהן חלק ג׳ ס׳ התערובות פ׳ ה׳ ק״ד ב׳ לרשב״א כל שלא לקח ישראל מקביעות אף שלקח עכו״ם בפנינו מקביעות הוי רק דרבנן איך יפרנס סוגיא זו דפסחים למה צריך בדיקה וכ״ת דמפרש לאכילה קבעי וכעין מ״ש התוס׳ יקשה לב״ח וגם ראיתי מפורש בר״ן פג״ה כתב פירש לפנינו הוי דרבנן ומפרש ההיא דפסחים לבדיקה אלמא דבר האסור מדרבנן ונעלם מהעין צריך לחפש אחריו וכאמור וקבוע הוי כגופו של איסור. ולהר״ן ז״ל תקשה קושיית התוס׳ מה מייתי מט׳ חניות ד״ת לבדיקה דרבנן דאפי׳ לא ביטל הוי דרבנן:

ויש לנו הרהורי דברים בל׳ הר״ן ז״ל בפג״ה וז״ל והיינו טעמא דט׳ ציבורין מצה ואתא עכבר ושקל אע״ג דמדינא לא מיקרי קבוע כיון שלא נכנס לבית אלא אחר שפירש מ״מ דנו אותו כקבוע כיון שראהו פי׳ הוי ממ״ש שלא נכנס לבית אלא אחר שפירש יורה קצת כמשמעות המ״מ פ״ב ה״כ מה׳ שבת הביאותיו באות א׳ וסיים כל שלא לקח הישראל מקביעות אף שנולד הספק מיד בפירש לפנינו הוי דרבנן ואולי ראיה הביא לדבריו דפסחים לאו מה״ת הוא :