פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלט:ה

א״צ עמ״א בקצת דפוסין ציינו בס״א פי׳ א״צ ולכאורה ט״ס והציון בס״ב ובס״א ובשלא פי׳ מותר אפי׳ באכילה. ומ״ש בתמ״ב ס״ח (ט״ס ס״א) במ״א י״ג דספק בעיא מבטל ועושה ספק דרבנן לקולא ועט״ז ד׳ ואות ב״ג ואי״ה שם יבואר. ואמנם מ״ש כיון שאינו ספק קבוע מ״מ הוא בפ״ב ה״י והי״א וכוונת המ״א ז״ל בס״א ספק קבוע בלא פירש אף בטלו לא אמרינן ספק דרבנן לקולא הואיל ולקחו מקבוע והוי ספק תורה ונכנס לבית איתחזק ספק תורה בבית זה החמירו כאן יותר משאר ספק דבריהם הואיל ותחלתה על הספק נתקן (משמע בשאר איסור כה״ג מקילין אף שהוא ספק הבא ע״י גלגול ולכאורה סייעתא למ״ש בפריי לי״ד ק״י בשם השבות יעקב בעגל בק״ק מי״ץ במליחה דוקא ספק טריפה בישל בכלים או תערובות משא״כ אם א״י שיש כאן איסור כלל וי״ל קודם שעה ו׳ והבן) משא״כ ב׳ בתים א׳ בדוק וא׳ שאין בדוק שאני אומר בדרבנן וכן ב׳ בתים בדוקים וצבור א׳ חמץ וא״י להי על בבטלו הוי ספק דרבנן אף בחמץ לקולא דלא הוחזק בית זה בספק איסור מקבוע הקילו אף בבדיקה. ומ״ש המ״מ שם מכאן דסוגיא לענין בדיקה הוא כוונתו להחזיק דברי הר״מ ז״ל בה״י תשע ציבורים נמי אף בטלו מיירי אפ״ה אסור וצריך בדיקה מדלא אמר הבמ״ע שבטלו אלא אטו כו׳ והנך דינים בחדא מחתא איתנהו שם. והנה הר״מ ז״ל בה״י כתב דין קבוע ובהי״א ה׳ דינים ד׳ הנזכרים כאן בס״ב הה׳ פיר׳ והמחבר סידר בס״א קבוע ופירש וכאן ד׳ דינים כי הר״מ ז״ל סובר ה׳ דינים ראשונים דוקא בטלו הא לא״ה ספק תורה לחומרא וב׳ דינים דלא אשכח ומצא כחכמים וכרבי כמ״ש המ״מ שם ומ״מ כל מה דאפשר לתקן בקל ע״י ביטול מתקן וה״ה פירש אף דמותר באכילה מ״מ לענין ב״י כל מה דאפשר לתקן בקל לא אזלינן בתר רובא. והמחבר סובר דפירש א״צ אף לכתחלה ביטול ועדיף מרובא וחזקה והעד בדשיל״מ לא מהני רובא ופירש מהני ואי״ה בה׳ י״ט יבואר עוד. ומה שהראה לי״ד קי״א דסתם כאן צבור א׳ חמץ וב׳ בדוקים בבטלו דשניהם מותר ובי״ד קי״א ס״ה מבואר דאסור וצ״ל בין אדם א׳ לב׳ ב״א עש״ך שם י״א וי״ט ואי״ה בט״ז אות ד׳ יבואר עוד בזה :