פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלט:ב

לחזור ולבדקו עמ״א הג״ה ראוי להיות אחר שכל הקבוע כמחצה מיהו אם הככר קטן כי כאן מקומה. והיינו ס״ס שמא מצה ושמא אכלתיה ובטור כתב אם ביטל או לא ביטל וככר קטן וקשה הא ס״ס לא עדיף לכאורה מרובא וברובא וחזקה כל דמצי לתקן בקל מתקנין כשאלה וכדומה ובדיקת הריאה תוכיח וא״כ אמאי לא יבטל בקל מתקן ועי״ד ק״י ובש״ך אות ס״ו ועמ״א תל״ח ד וי״ל אה״נ אם לא עייל היינו לאחר זמן איסורו שא״א לבטל. ואי״ה בט״ז א״כ יבואר. ועתוס׳ פסחים ט׳ ב׳ ד״ה היינו הקשו אמאי לא אוקמיה אחזקה וי״ל כיון שהחתיכה בפי העכבר אסור מספק תורה תו איתרע חזקת הבית ועי׳ פני יהושע שם וב׳ בתים א׳ בדוק וא׳ שאין בדוק וב׳ עכברים נמי הוי כניסה לכ״א איתרע חזקה ועי״ד קי״א :

אעתיק כאן מ״ש בס׳ זמנים עמ״ש התוס׳ ונראה לענין שהביא עכבר לבית ונמצא קבעי אי שרי לאכילה לכאורה למה לי בית כלל גם לתוספות ל״ל עכבר וי״ל דעכבר בפנינו הוי קבוע וסיפא איידי דרישא ומ״מ זה יכול להשמיענו בנבילה ושחוטה. ואפשר י״ל להיפוך כי כוונת התוס׳ דבדיקה לא מהני ס״ס הרבה שמא לא יש ושמא אכלו עכברים ושמא חמץ נוקשה דאין עובר ב״י ואפ״ה החמירו חז״ל לבדוק ה״ה דלא מהני לילך בתר רובא ואפי׳ פירש ראוי להצריך בדיקה רק לעניו שנמצא קבעי אי שרי באכילה. ורש״י י״ל סובר כל היכא דיש מיתה וכרת מחמירין ולא אזלינן בתר חזקה בדרבנן עכ״פ ערש״י חולין קל״ד בעיסה בגר שנתגייר יע״ש ומש״ה פי׳ לבדיקה ומשאל״ס יוכיחו ה״ה בתר רובא. ומיהו אף למ״ד בתמ״ז יבש ביבש לא אזלינן בתר רובא ל״ד לכאן פריש מרובא פריש ובדשיל״מ אמרינן ג״כ כל דפריש מרובא פריש ע׳ בהל׳ י״ט ועפ״י פסחים שם ועח״י ו׳ ופר״ח ובמ״ב בח״ג פ״ה ק״ד ב׳. וה״ה ט׳ חמץ וא׳ מצה נמי קבוע כמחצה ולמאן דמיקל בביטל ובספק אכלתיה ה״ה כאן עד״מ וב״י כאן משא״כ פירש כה״ג הוי ודאי חמץ ושיעור הל׳ בתוס׳ שם ה״פ דא״א לפרש רק על הבדיקה דלא יתיישב שפיר היינו ט׳ חנוית דהא י״ל ביניהם קצת וע״כ לענין אכילה מדמה לה וממילא לענין בדיקה נמי הדין כן בלקח מקבוע צריך בדיקה ופי׳ דמותר באכילה פשיטא דא״צ בדיקה דהא מותר באכילה והבן זה ועט״ז א״ב אי״ה יבואר עוד בזה בל׳ המ״מ :