פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מב:ה

עולם עמ״א לכאורה נראה דהכין הוא אם אזמין בדיבו״ר (ואפשר אפי׳ מחשבה מהני כמו הקדש נדיב לב) וצר ביה חד זימנא בסתמא ולא פירש ע״מ לפנותו אסור אבל אם חזר מתנאי הראשון ואמר ע״מ לפנותו אתי דיבור ומבטל דיבור משא״כ אם עשה מעשה לקדושה שעשה כיס לשם תפילין וצר ביה אפי׳ בפי׳ ע״מ לפנותו אסור וכדמוכח מי״ד שס״ד בקבר שם בטור ואם צר ביה בפירוש ע״מ לעולם היינו אזמניה וצר ביה וצ״ע ועמ״ש בט״ז אי״ה מזה: