פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שמג:ב

מאיסור דאורייתא עמ״א וכ״כ הט״ז א׳. ומ״ש הר״ב וי״א דכל זה בלא הגיע לחינוך משמע אביו אפי׳ לא הגיע לחינוך מצוה לגעור ולהפרישו וז״א אלא קאי לב״ד בלבד ומש״ה הקשה על הר״ב שהגיה מאיסור ד״ת. ומ״ש בשם או״ה לא הבינותי דקטן שלא הגיע לחינוך יונק ואם לומר קטן דלאו בר הבנה אף בהגיע לחינוך אין מחויב ה״ה שוטה כה״ג ל״ש חינוך הן לב״ד או לאביו אבל חרש קטן י״ל דעת קלישותא ומחויב לחנכו ומ״ש בשם הש״ך י״ד הוא בסי׳ שע״א א׳ יע״ש וצ״ע דרוב נשים יולדות ולד קיימא ועסי׳ שע״ד ובש״ך ח׳ התם באבילות דרבנן מקילין ועוד דאין לבו דוה עליו כל שאין ברור לו משא״כ להקל באיסור תורה להקל בס״ס כה״ג הא ספק הב׳ שמא נפל נגד הרוב הוא וכה״ג כמאן דליתא דמי עי״ד ק״י ותוס׳ כתובות בסוגיא דפ״פ דוקא רוב דרבנן מהני ס״ס וע׳ יבמות קי״ט ואה״ע קנ״ו ואם היינו אומרים טהרה בלועה מ״ה שרי ואיסור דרבנן יש א״ש שאין עושין ספק דרבנן בידים עסי׳ תפ״ט בספירה כו׳ הא ס״ס עם ספק דרבנן תרתי לטיבותא אפשר עושין ועסי׳ תס״ז במ״א בחטים שאין מבוקעות אי הוי מ״ה או דרבנן ואפ״ה אין עושין ס״ס בידים. וכעת הדבר צריך תלמוד ואי״ה במ״א יבואר עוד: