פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שמג:ג

ולהאכילו עמ״א הנה נראה היפך ממ״ש בט״ז דכל שנותן בידו אע״פ שאין נותן לפה עובר מ״ה מקרא דטומאה ודם ושרצים ומשם יליף לכ״ה וההיא דלא יושיט כוס יין לנזיר ל״ע ואין לוקה י״ל בגדול שבר דעת הוא לא חייבה תורה רק ל״ע הא קטן יבא להרגל בכך וכשיגדיל לא יסור ממנו כו׳ וי״ל עוד אף כשנותן נבילה לקטן בפיו ממש לא לקי עליה דנפיק מדרשא ומקרא יתירא ולא לאו מפורש וכל מדרשא דינו כדין ח״ש דאיסור תורה יש ולא מלקות כמבואר להמעיין בר״מ ז״ל בשרשיו ובספרו הי״ד ומעתה לא מפסל לעדות מי שעבר והאכיל נבילות בידים לקטן דפשיטא דאין עונשין מ״ה מלקות ואף במ״מ ואף הנך ג׳ טומאה ודם ושרצים דכתיבי קראי יתירי לאו מפורשים המה רק מדרשא ואין לוקין על הדרש דלא מיוחד לאוי׳ בלאו דחסימה. וער״ן שבת כלל גדול דהיכא דהלמ״מ פירוש הקרא שפיר עונשין י״ל והבן זה. ואי״ה בפתיחה כוללת אבאר עוד:

והנה בתינוק קצת חולה שאין סכנה ע״י עכו״ם י״ל אזהרה שלא יאכילום בידים ע״י ישראל הא ע״י עכו״ם מ״ה מותר ומדרבנן אמירה לעכו״ם שבות ובחולה שאין סכנה לא גזרו אבל ליתן להם בידים באין סכנה י״ל איסור תורה יש וכדכתיבנא ובמ״ע אי מוזהר י״ל תליא בפלוגתא להר״מ ז״ל דמפרש כפשטיה דג״כ צריכא ויליף מינייהו בעלמא ועשה קיל מל״ת אין למידין משא״כ להטור מדרבנן הוא י״ל דאין לחלק בין ל״ת לעשה ועסי׳ תרי״ו במ״א אות ב׳ ודיני חינוך אין שוין בכל מצוה כ״א כדינו ובמ״א הארכתי בזה: