פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם לב:לג

חסר עמ״א מב״י מוכח דאם אות אחר נכנס לחבירו וסמוך לו למעלה שרי דהא לא מסופק אלא אם רחוק למעלה הוי כב׳ תיבות ומסכ״ח למ״ד לתו״ך חי״ת אסור י״ל לכתחלה אבל לא דיעבד וזה דיעבד הוי או דחי״ת יש לה תו״ך אעפ״י שאין נשתנה לאות אחרת משא״כ נו״ן וצד״י לאו תוך ממש הוי הואיל ולמעלה אין לו תוך, עוד כתב רגל הה״א יש ספק אם צריך להיות בסוף הגג או אפי׳ באמצע ולי יש ג״כ ספק אם שוה לסוף הירך ימין או אפי׳ באמצע הירך כמש״ל באות כ״ו ך׳ פשוטה ונקודה בתוכה באמצע הירך אבל בסוף הירך ודאי אין פסול אף זה צורת ה״א הוי ואי״ה בפתיחה לל״ב ובסי׳ ל״ו אבאר עוד. ובי״ת רשאי להאריך ואין זה שלא כסדרן דבלא״ה בי״ת הוי ואע״ג כל שלא תיקן פסול כשתי תיבות כל שאין כותב אות כסדרן מיקרי כמו גרירה בין אות לאות בסי״ה. עא״ר אות מ״מ בשם כה״ג תיבות כפולות ימחוק הב׳ (הא׳ כדין נכתב ואם קודם הראשון יש בי״ת וכדומה דיכול למשוך וי״ל דימחוק הראשון לחוש לר״ת שיעור פרשה ג׳ אותיות) וצידד הכ״ג בקו״ף שגרר הרגל והאריך הגג וכתב הרגל בסוף הגג י״ל כשר דלא הוי שלא כסדרן הואיל ואין מוכרח למחיקה זו ומ״מ אין נראה כן להלכה דלא ס״ד אם כתב תפילין כסדר ומחק אח״כ אות בכיון וכתב אחר דכשר ובסכ״ז אם נמחקו אין תקנה באין רישומם ניכר אלמא אע״ג דנכתב כסדר תחלה (ול״ד למוקף גויל דקפיד רק אכתיבה משא״כ והיו בעינן תמיד) וכיון שפוסל האות הוי שלא כסדרן: