פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם לב:לב

בתחלת עמ״א ועי״ד ש״ך רע״ד ה׳ משמע מותר ליטול מהשם דיו עכ״פ להשלים השם דביזוי ליכא דמשלים השם ואכחושי ודאי ל״ש בזה יע״ש:

ודע דלכאורה כתיבה לשמה מדרבנן הוא דהא לא למדו רק מגיטין מ״ה ב׳ ר״ג עיבוד לשטח בעי כתיבה לא בעי בתמיה ועיבוד כתבנו לעיל מדרבנן הוי ועיין ר״מ פ״א מתפילין בכ״מ בעיבוד יע״ש (באר הגולה מגיטין נ״ד שם באזכרות ותפילין ממ״ה שם) אבל בלבוש משמע דיליף לה מציצית וסוכה דבעי לשמה (א״י סוכה לשמה מהו וסוכת גנב״ך כשירה) ולהלכה לכתחלה בעי שיוציא בשפתיו וא״ל פסול ובשם דיעבד סגי במחשבה הואיל ובתחלה אמר בפירוש שכותב לתפילין אע״ג דלא הזכיר האזכרות תחלה די בכך לדיעבד וחישב אזכרות סגי הא לא חישב כלל פסול וכ״מ מגיטין נ״ד ב׳ אזכרות שלא לשמה וע״כ ס״ת לשמה ואפ״ה פסול והיינו כשלא חישב כלל. ועיין ע״ץ אות מ״ג מסמ״ג משמע דוקא אם הוציא בתחלה גם לשם אזכרות אז מהני אח״כ חישב ומלבוש משמע לשם קדושת תפילין די דחישב לשם אח״כ ועט״ז מ״ש י״ד רע״ד א׳ הביא דהסמ״ג וי״ל דמהני כשישכח ולא יחשוב כלל אח״כ מהני מ״ש תחלה השם אבל חישב מהני כשאמר תחלה כותב לס״ת ותפילין ועא״ר אות ל״ו בשם מ״ב צ״ט ואין ראיה משם דלכתחלה ודאי צריך לאמר בשם ג״כ אעפ״י שאמר תחלה ודיעבד מהני וכשכותב הרבה שמות בב׳א לכתחלה סגי בקידוש א׳ כשאין מפסיק: