פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטז:י

חייבים עמ״א רמב״ם פ״א מה״ש הי״ו דמסייע אין בו ממש והוי כאלו עשה הכל לבד כולה וחייב ושא״י פטור והיא גמרא ערוכה שבת צ״ג ב׳ וא״י למה תלה ברמב״ם ז״ל. גם אני העני תמה שהיה להאדון ז״ל להשמיענו מר״מ ז״ל שהמסייעו פטור מכלום וכמו שהעיד בנו הר״מ ז״ל פ״א הג״ד כ״מ שנאמר אין חייב כלום פטור מכות מרדות ונ״מ טובא לענין פסולי עדות דרבנן דלא מפסל לדעתי כ״א בחייב מכות מרדות כמו שיראה הרואה בפרק עשירי מה׳ עדות היה החיוב שבת מדבריהם וכמ״ש בס׳ ש״ה בכלל מכות מרדות ובפתיחה כוללת. שוב ראיתי שהאדון ז״ל דבר גדול דיבר מדכתב הר״מ ז״ל והמסייע אין חייב כלום משמע פטור אבל אסור שכ״כ בהג״ה כ״מ שנאמר מותר לכתחלה וכן אין חייב כלום אין מכין כלל הא איסורא מיהא ככל פטורי דשבת ומלת וכן במקצת שהפרש יש בין וכך ובין וכן לומר אע״ג מסייע אין ממש לענין קיבול בימין כו׳ מ״מ מדרבנן אסור ומדלא השמיענו האדון ז״ל דאין מכין כלום לומר דכשר לעדות אין הכרע דלא כמ״ש בס׳ ש״ה דבדיני שבת קעסיק ולאו בדיני עדות קעסיק:

ואמנם מ״ש בגמרא צבי שנכנס לבית ונעל א׳ בפניו חייב הגיף הדלת בלא מנעל נמי. ועב״ח רבותא ל״מ הכניסו לבית ונעל אפילו היה בבית ופתח פתוח ונעל חייב. ובמשנה הצד צפור למגדול וצבי לבית ופירש״י עד שהכניסו כו׳ מפני למ״ד הקירוב ונעל כמ״ש הר״מ ז״ל פ״י מהלכות שבת הי״ט ואמאי לא תנן הצד צפור למגדול ובבית שהיה כבר ונעל חייב. ולמ״ש המ״א באות י״א דלא כתי״ט א״ש דלעיל אשמעינן דוקא שהיה בחוץ הא היה במגדול ונפתח ונעל פטור ובצבי אשמעינן דל״ת דוקא הכניסו ונעל רק מאליו (כפירש״י) ונעל חייב: