פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטז:יא

והלך עמ״א תי״ט פי״ג מ״ז דכל שנסתלק הצידה אע״פ שהיה ניצוד מקודם חייב כשעושה צידה מחדש וא״כ בתרנגולת (עסי״ב מ״א כ״ו) נמי אף דברשותו מ״מ ראוי להיות פטור ואסור ועולם אין נזהרין לפתוח ולסגור אח״כ. וזה ששינה בהעתקה וכתב חייב במקום אסור ולמה יהיה פטור דחדא הוא משא״כ אי איסורא דרבנן י״ל בתרנגולת המחבר מתיר ואף למאן דאוסר דרבנן הוא י״ל כה״ג לא גזרו ובצפור דרור כה״ג אה״נ דאסור. ומתוס׳ ק״ו ב׳ ד״ה למה דהוקשה להם מאי אולמיה מוכח כת״י דאל״כ טובא אשמעינן אע״פ שנסתלק צידה הראשונה אפ״ה פטור ש״מ דס״ל כה״ג חייב דא״ל פטור אבל אסור ומתני׳ פטור ומותר דומיא דצבי שמור בתוכו כו׳ דא״כ מה פריך בק״ז א׳ ממתני׳ פטור ואסור אה״נ בהלך לחוץ ש״מ אי חייב או מותר לגמרי. והנה במשנה לנועל ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו יש בו שלשה פירושים א׳ פירוש הר״ן ז״ל דלת מגופה ונעול במנעול ג״כ שאין זה רק שמירה לא צידה ויהיה פי׳ לשומרו אצבי כפירש״י (מלת מאתמול אין זה כ״כ דיוק) כך זה אף ע״פ שנסתלק הראשון נשאר הצבי ניצוד מחמת השני משמע שנשאר כבראשונה דאל״כ היה לומר ניצוד מחדש כו׳ אבל המ״א סובר דל״ד הוא אע״פ שהלך הראשון לחוץ ועתה ניצוד מחמת השני מותר כיון שהיה ניצוד פ״א ונשאר בבית אע״פ שהיה יכול לברוח עתה ואדרבה מדלא פירש הר״ן כפשוטו לנועל ביתו לשומרו לצבי שלא יגנבו אותו ונמצא צבי שניצוד כבר ועומד קשור שמור בתוכו דזה פשיטא ומאי למימרא אלא ע״כ במנעול קמ״ל להוסיף שרי והלך לו לאשמעינן אע״פ שנסתלק הראשון וניצוד עתה בשני שרי דאי להוסיף שמירה מה אולמיה הך מהך. ומ״מ קשה מתוס׳ משמע כתי״ט וכאמור. הפי׳ הב׳ בר״ן דצבי קשור מעיקרא ונעל וניתר הצבי א״א יפתח הדלת דבהיתר נעל זה יורה כתי״ט דאל״כ אף בניתר מקודם בהיתר נעל שהיה פ״א ניצוד וכן בשני בהיתר ישב משמע הא ישב אחר שנסתלק הראשון אסור אף שהיה כבר ניצוד הראשון ולהמ״א הפירוש ובא השני אע״פ שהלך הראשון מקודם שישב השני דמ״ש מאם היה פ״א ניצוד מזה. ומ״ש המ״א שעדיין לא נעל הדלת ר״ל דאי פ״א נעל אף שהיה ניתר מעיקרא הכין הוא ומ״מ צ״ע כמ״ש. הפירוש השלישי מ״ש המ״מ פ״י הכ״ג בשם הרמב״ן דנועל ביתו לשמרו לבית ולא ידע שצבי שם וידע אח״כ שא״ל לפתוח הדלת כיון שעתה אין עושה רק שמירה ה״ה זה יע״ש וערש״י לנועל ביתו משמע כל אדם עושין כן כב׳ פירושים הראשונים אבל לפי׳ השלישי צ״ע. ואפשר דדחיק דקדמה צידה למחשבתו ודאי פטור ומותר הוא ואין עושה עתה כלום אף הלך הראשון כפי׳ המ״א או כתי״ט ואף שנראה כמוסיף על שמירתו כמ״ש התוס׳ אפ״ה פטור ומותר ובש״ג כתב דפ״ר לא אסור אלא כשאין עושה ומתכוין ג״כ להיתר הא מתכוין להיתר ומהא דדבורים בס״ד י״ל עיקרו לכסות הדבורים ואה״נ אם פורס הדבש שרי וא״ש מ״ש הטור עט״ז אות ג׳ כי בביצה ל״ו גרס ותסברא ובשבת מ״ג ל״ג ותסברא היינו אם עושה לכסות הדבורים ע״כ לא יהיה פ״ר ואם הדבש י״ל פ״ר שרי ותיבה לכסות לאו בשביל הזבובים וכל שמכוין להיתר שרי והבן זה. ומ״ש נכנסה צפור גמרא שבת ק״ו א׳ ואם יש לו בית הולך ומניחו שם רק ביד אסור ליקח משום מוקצה כמ״ש בחה״ר ובי״ט נמי מוקצה שניצוד היום. הא בגוונא דל״ש מוקצה מותר ליקח ביד דכבר נצוד ועומד הוא. מותר לפתוח הדלת מ״מ פ״י מה״ש הכ״ג: