פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שטז:ט

פסיק רישיה עמ״א שי״ד סעיף א׳ אות ה׳ ומשמע אף דלא ניחא ליה וי״ל בין לא ניחא ליח ובין לא איכפת ליה ע׳ תוס׳ כתובות ז׳ א׳ ד״ה האי וש״ך סי״ח בזה ולפ״ז בתיבה שיש אוכלין ומשקין דלא ניחא ליה ודאי שיטנפו כו׳ יש לצדד יותר להתיר ואי״ה בש״ך סי״א יבואר עוד. הפורס מצודה תוס׳ שבת י״ז ב׳ ד״ה אין פורסין ועכברין לפרוס על השולחן דלא חיישינן בעת פריסתו יצוד ולהניח אח״כ על הארץ אפ״ה אסור ממ״ש התוס׳ דבשבת אין חייב חטאת כי א״י אם יצור משמע איסורא איכא י״ל האיסור דילמא יצוד בשעת פריסתו במקום שמצוי היה בחורשין יע״ש. גם ממ״ש התוס׳ וא״י אם יצוד הא ודאי שיצוד כי יש הרבה חיות ויבואו לאכול וכדומה חייב עמ״א אות ד׳ המשסה דכל שלא עשה מעשה פטור לאו דיעשה מעשה בשעת צידה אלא שיסוי כלבים לאו מעשה כלל רק גירוי בעלמא ואף שהכלב בוודאי יצוד אותו פטור כה״ג ולא בכ״ע אמרי׳ בדיבוריה עביר מעשה וצ״ע: