פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם שיא:ג

באותו עמ״א בחידושינו שבת מ״ג א׳ הארכנו. וכלל הדבר המחבר פסק כאן כר״מ ז״ל פכ״ו הכ״א ב״ג מה״ש והם ג׳ דינים דליקה הוא פלוגתא דת״ק וריב״ל והלכה כריב״ל דלא אתי לכבויי התירו להדיא וכשיש כא״ת טוב יותר והמחבר עשה שלש חלוקות כא״ת ומהצד ולהדיא והר״מ ז״ל שם הכ״א הזכיר ב׳ חלוקות כא״ת ולהדיא לכאורה מהצד שוה להדיא לדידן דמהצד לדבר האסור אסור ומרש״י משמע דטוב יותר מהצד דקיל הואיל ויש פלוגתא אי שייך טילטול או לאו וי״ל דהר״מ יודה לרש״י מש״ה כ״כ המחבר וערש״י מ״ג ב׳ ד״ה אי דליכא להדיא הוא ולא סתם משמע דבאמת כ״ה יע״ש. ודין מוטל בחמה ומתירא שלא יסריח הלכה כרב ששת כ״ג רק כא״ת שרי ולא טילטול מהצד ודוקא באותו רשות הא לכרמלית לא וכמ״ש המחבר להדיא באותו רשות בחמה ובס״ב מה שהסריח הוא דין שלישי המוזכר בשבת צ״ד ב׳ ההוא שכבא דהוי בדרוקרת כפירוש הר״מ ז״ל שהסריח ומפני כבוד החיים בזה מותר אף הוצאה לכרמלית להר״מ ז״ל הא לרה״ר לא לדידיה דפסק כר״י משאצ״ל ד״ת אסור לא דחינן מפני כ״ה וכ״כ בפט״ו הכ״ב לכרמלית יע״ש והנה כ״ה הוא כבוד החיים דוחה ל״ת לא תסור הא כבוד המתים אם הוא בזיון גדול כמו בספינה שרי כ״ה לכרמלית עמ״א י״ב הא הסריח כבר ואין רואין בזיון כ״ד הוא לא הותר הוצאה דרבנן מפני זה עמ״א אות ו׳ ול׳ הר״מ ז״ל פכ״ו הכ״א מת בחמה כא״ת (כרב) ובין בדליקה בחצ״ר שי״ש ב״ו מת כא״ת ואם אין כא״ת מוציאין שבהול כו׳ והכ״ג כתב דין הסריח מוציאין לכרמלית ומדכתב דליקה עם דין חמה משמע ששוין המה רק טילטול מותר לא הוצאה כי י״ל טילטול קיל בכמה דוכתי יותר מהוצאה דאל״כ היה לכתוב דליקה כהכ״ג וכ״מ בגמ׳ מ״ג ב׳ דחמה ודליקה שוין לענין כ״ה וכמו בחמה כל זמן שלא הסריח אסור הוצאה וכמ״ש המחבר להדיא באותו רשות ה״ה דליקה הא הוצאה אסור דא״ת דליקה כ״ה יש כמו בעכו״ם בספינה א״כ מה פריך כתנאי כו׳ דשאני דליקה שיש כ״ה ש״מ ששוין הם לענין כ״ה דנשרף נמי גנאי קטן כמו חמה שלא הסריח רק בדליקה התירו טילטול שבהול לא הוצאה דחמור להר״מ ז״ל מטילטול גם מה פריך באיכא כא״ת מ״ט דת״ק דילמא פליגי בהוצאה ע׳ יומא פ״ו שם הובאה סוגיא זו. וגם מדכתב הר״מ ז״ל וכן בדליקה הא אין דומה כלל בחמה כא״ת דוקא ודליקה אף להדיא אלא דרמז במלת בחצר שיש בו מת לומר לענין זה שוין דוקא טילטול שרי הא הוצאה אסור. וכל הטורח הוי דלא כלבוש וט״ז א׳ שכ׳ דט״ס הוא וכ״ז באותו רשות כי׳ ועמ״ש אי״ה באות ד׳ מזה. ואמנם לי העני מדקדוק לשון הר׳מם ז״ל בהכ״א וכ״ן בדליקה שנפלה באותו חצר שיש בו מת מטלטלו ע״י כא״ת ואם אין כא״ת מצילין מ״מ ולא כתב מטלטלו אפשר דה״פ וכ״ן להשוותם בא כמו בחמה צריך כא״ת כן בדליקה באותו רשות אם יש כא״ת צריך כא״ת ולזה השווה אותם ואם אין כא״ת מצילין והותר אפי׳ הוצאה בדליקה לכרמלית כ״ה שנשרף הוי בזיון גדול כו׳ וע״י ככר או תינוק אסורה לכרמלית רק בלא כא״ת כי טוב למעט בהוצאה דחמור מטילטול לשיטתיה וז״ש הרמב״ן בספר תורת האדם שכדבריו נראה מהר״מ ז״ל דהוצאה עדיף בלא כא״ת למעט בהוצאה מלמעט בטילטול וכדכתיבנא ועב״י שלא כ״כ יע״ש ולי העני שדרכי החכמה נעלמו ממני לא אבא בארוכה ואי״ה יבואר עוד באות דהוז״ח וכאן אין להאריך: