פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רעו:י

ליטול עמ״א גם בנר שמן לא הוי פ״ר דאפשר שילך עם הנר בנחת ולא נענע השמן ובעכו״ם אף פ״ר שרי כבסי׳ רנ״ג במ״א אות מ״ח ועסי׳ רס״ה במ״א אות ד״ה וברע״ז בט״ז אות וי״ו. והנה מוכח דנר שמן אם הולך בנחת לא הוי פ״ר רק כשמנער מטבלא ובנר שעוה ל״ש הטייה ועא״ר בער״ה אות ג׳ בשם מי״ט דבנר שעוה שייך הטייה והביא כן דעת הרמב״ן במלחמות וכאן אות י״ג ותקי״ד ה׳ והמי״ט לשיטתיה בסוף תמיד וצ״ל דמנער הטבלא הוי אין מתכוין ולא פ״ר אבל אם באמת מטה השעוה לפתילה אף בנר קנדילא שייך הטייה וחייב משום מבעיר והחוש יעיד על זה ועתו״ש אות ט״ז ולמ״ש א״ש דמש״ה לא התירו בשבת לילך בבהמ״ק באבוקה בידם דחשש קרוב הוא שמא יטה בכיון ושייך הטייה כה״ג ומה דפריך בשבת מ״ז א׳ בטלטול הנר לר״ש הקשה כן בא״ר כאן אות י״ג ובחידושינו שבת מ״ו ב׳ בתוס׳ ד״ה כבתה אין לא כבתה לא דה״מ לדייק מרישא י״ל שיטה ומבעיר ומכבה משא״כ כבתה דוקא הא לא כבתה אעפ״י שאין בו שמן רק נשאר הפתילה לחוד אוסר והא דאמר מ״ז א׳ הנח לנר שמן הוא ל״ד ועיין שם מ״ד א׳ ר״א בר״ש אומר ועיין פני יהושע ואין להאריך: