פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רנג:לב

יש למחות עמ״א כתב לדידן נוהגים להקל כשלא נצטנן לגמרי אפילו אין יס״ב וכלי שני ולח א״כ אין למחות דמעשים בכל יום שנותנין קטנית וא״א (בלא רוטב קצת) א״כ ממ״נ יש בישול אבל אם (אין) רוטב בקטניות שרי אף נצטנן לגמרי ביבש כצ״ל ויש חסרון תיבות במ״א ולכתחלה יש ליזהר שלא להגיס בכף כמ״ש רמ״א בשי״ח סי״ח ומ״א אות מ״ד ואם לא נתבשלו הקטניות כ״צ לפעמים אסור ודאי להגיס בכף בכ״ר ואם הגיס אסור התבשיל כדין מבשל גם אם הוחם הקערה לפעמים כמו שנוהגין שנותנים ריקנית נגד התנור ויס״ב אז אף כשעירה לקערה הוה כ״ר ואסור להגיס להמחבר בלא כ״צ ולהר״ב יש להחמיר בכל ענין: ועי״ד בפריי צ״ד בט״ז אות י״ד אם לרש״ל דמחמיר בגוש בכלי שני אם נאמר דמבש״ל א״כ אין תקנה בשבת לאכול בכף וי״ל דרק מפליט ומבליע וגם עם רוטב נתקרר הרוטב ואף דגוש באפשר ובאין רוטב רק יבש גוש א״י אם שייך מגיס ביבש לגמרי שהופך בכף וממעכן דאפשר דוקא בלח צלול שייך מגיס ואי״ה בשי״ח יבואר. ומ״ש הקטניות לבסוף אולי ממ״ש בסמוך או אפשר בנפסק הקילוח או אדמיקר בלע לא מבשל ובלא נפסק הקילוח מבשל כ״ק כמ״ש הש״ך בי״ד ק״ה אות ה׳ א״כ קטניות לבסוף או חשש דנפסק הקילוח אף שיש בו מים קצת אין יורד בקילוח ואין מבשל רק מבליע ושרי משא״כ רוטב אח״כ יורד בקילוח ומבשל כ״ק ממים שבקטניות בכ״ש ובטטרק״י שאין בו מים כלל בין כך ובין כך ש״ד ואין להאריך והבן זה ואם מוציאין טטרק״י בכף אי הוה כ״ר או כ״ש עיין בי״ד סימן צ״ב בט״ז אות למ״ד: