פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רמו:ח

שאדם עמ״א הג״א ע״ז דף כ״א א׳ גבי בית יע״ש ואם הישראל שאלה וחייב בכל אונסין והשכיר לעכו״ם ליכא ממ״נ כבסעיף י״ד ובע״ז ט״ו משמע ברש״י שאלה באונסין אפ״ה גזירה ועבר על שביתת בהמתו יע״ש. ומ״ש דתוס׳ פירשו במזונותיה על הכהן אבל רש״י והרע״ב פי״א מ״ט דתרומות פירשו דמזונותיה על ישראל שרי וכ״מ מסתימת לשון הר״מ ז״ל פ״ט דתרומות ה״ז. והוי יודע דשכירות לקולא לא קניא אף במידי דרבנן שהרי הר״ב אומר כן בי״ד קנ״א ובש״ך אות י״ז דע״ז דבית ישראל מדרבנן הוא לתי׳ א׳ ואף לתי׳ ב׳ לא יחלוק על זה יע״ש ברא״ש ואפ״ה ישראל ששכר מעכו״ם לא יכניס עכו״ם לתוכו ע״ז אבל לחומרא קניא ושם כתב הש״ך כתי׳ הב׳ בדיניהם שכירות קניא היינו להתיר איסור דרבנן לא איסור תורה כי הכא נ״ל. ועמ״ש מזה אי״ה באות טי״א עוד מזה: