פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קסח:יב

יבצע עמ״א עשה כלומר לכאורה כלבוש דאין חיוב רק אם ירצה התירו לו שכ״כ מותר וסיים התירו לא מצוה אבל בתה״ד ל״ב מבואר מצוה להקדימו וכ״כ הב״י בשמו דכל בנינו שם לתרץ מ״ש באם אין נזהר ואין דעתו לאכול כ״א פת עכו״ם צריך דוקא על של עכו״ם מ״ש מההוא דראבי׳ שאורח מיסב ותי׳ לזה דשם נפשו חשקה כו׳ אלמא דמצוה להקדימו כו׳ לא רשות והנה אף לתה״ד שם שסובר דההוא דראבי׳ ל״ד אורח מיסב ה״ה באין אורח יע״ש. וב״י ובט״ז ה׳ אע״ג דהביא לכתחלה דעת השר מקוצי ושכן נהגו ומפרש אפי׳ באין נזהר שמסלק כח עכו״ם א״כ נימא דראבי׳ לא התיר רק באורח י״ל כי סובר דיש לחלק בין ההוא דראבי׳ שנפשו חשקה עתה בפת לבן של עכו״ם ביותר אלא ארי׳ דרביע עלה פרישותו מש״ה אמר דמצוה להקדימו של עכו״ם הואיל וחביב עליו ביותר והואיל והותר המוציא הותר לכל הסעודה וממילא אף באין אורח וההוא דשר מקוצי באין רוצה וחושק דוקא מוקי עתה אולי המחבר השמיטו מצוה להקדימו משמע רשות כמ״ש הלבוש וכדאמרן. ומ״מ צ״ע כי נזהר משמע זהירות בעלמא הא כשקיבל בנדר או שלא התנה שלא יהיה בנדר צ״ע בזה אם מותר. ועי״ד קי״ז בט״ז ח׳ וש״ך כ״א יע״ש. ומ״ש בפריי שם: