פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קסח:יא

מיסב עמו עמ״א הנה בנזהר ואין אחר עמו מסלקו אע״ג דאין דעתו לאכול ממנו ל״ד לאות י׳ דשם אין דעתו לאכול מאין נקי א״צ סילוק כלל לכ״ע משא״כ בנזהר מפרישות אבל תאב הוא לאכול פת נקייה וא״כ צריך סילוק כה״ג ולא התירו לו כה״ג לבצוע על של עכו״ם משמע שחביב לו ביותר ולומר הואיל והותר הותר משא״כ כשאורח אצלו א״א להסיר וגם כבוד האורח מש״ה הואיל וחביב עליו פת של עכו״ם התירו לבצוע עליו והותר הותר לכל הסעודה וזה כעין מ״ש הלבוש הביאו הט״ז באות ה׳ ועמ״ש באות י״ב ובט״ז ה׳ אי״ה מזה: