פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קס:יב

שאין עמ״א ועסי׳ קנ״ט אות י׳. עב״י בשם הרר״י משמע דוקא כשאדם יכול לשתות ע״י הדחק יע״ש ומים הבלועים מאיסור אע״פ שא״ר לאדם כלל איסורא רביע עליה ול״ד למ״ש הב״ח בטעם פיסול גילוי מים שא״ר לאדם דמחמת סכנה הוא וכמש״ל מזה:

ודע דטיט הנרוק אי פרה שוחה ושותה מהם כשרים לנט״י בכלי אע״פ שנשתנה מראיו לא פסול דוקא קומוס וקנקנתום וכדומה וכמשנה י״א פ״ח דפרה כר״ע ואף דהתי״ט כתב שם מי ביצים בטבען כך י״ל שאני מי חטאת דחומרא החמירו בה. גם למ״ש הרע״ב שם דאין מים חיים בכלי קשה מ״ש ביצים או אדמה וחרסית:

עוד אבאר לך כי שינוי מראה פוסל במקוה אבל לא במעיין עי״ד ר״א סכ״ה והוא מראב״ד בספר בעלי הנפש בשער המים (ד״ב דף פ״ד א׳) ויש לנו בזה הערה אחת וגדולה הוא אלי כי לכאורה יראו חשיבות המעיין במחובר דוקא הא משקל במנא לנט״י אף מעיין אם נשתנו מראיו בעודם במים וכ״ש אח״כ דפסולים לנט״י אבל מדברי הר״א ז״ל בבעלי הנפש שם לא משמע כן שכתב מעיין אין שינוי מראה פוסל בו דוקא לנדה וזבה ושאר טבילות דלא בעינן מים חיים אבל קידוש מי חטאת פוסל בשינוי מראה וכן מצורע בסוטה (ט״ו) נתאכמו פסול דומיא דמים חיים עכ״ל הנה בג׳ דברים כתיב מים חיים בזב זכר ומצורע בשחיטת הציבור ובמי חטאת ע׳ פ״ח דמקוואות מ״ח בר״מ ור״ש ובפ״ט דמקוואות ה״ח בר״מ בזה וקידוש מי חטאת תלושין הם בצלוחית ואפ״ה אי לאו דמים חיים היה כשר ממעיין בשינוי מראה האם נאמר כן בנט״י ולא יליף מחטאת דיש בו כמה חומרות ומיהו הא ודאי דוקא כששינוי מראה בעודן במעיין נפל סמנים לתוכן אע״פ שנתלשו י״ל כשרים לנט״י אבל אם נשתנו לאחר ששאבו בכלי לא. ולפ״ז מ״ש המ״א אות ב׳ ראיה מחמת עצמן מפרה דכשר ק״ו לנט״י י״ל התם ממעיין ונשתנו מעצמן במעיין אין פוסלים משא״כ במנא וכ״ש מי מקוה והבן זה. והוי יודע טיט הנרוק דפרה שוחה ושותה מהן משלים נמי לרביעית (תרומה כ״ש לחולין) זבחים כ״ב א׳ אפי׳ רביעית מצומצם עם הטיט שרי ואמנם שם נאמר פר״ה דוקא ובר״מ פ״ח דמקואות ה״ט פר״ה ובתוס׳ זבחים כ״ב א׳ ד״ה אפילו תמהו ע״ז דבמקואות (וידים) הזכיר בהמה והיינו נפסל מכלב ומ״מ צ״ע דאחר שהר״מ כתב בלשון הגמרא פרה למה כתב המחבר כלב די״ל כל שאין פרה שותה מהם אף שהכלב שותה פסולה וצ״ע בכל זה: