פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קס:יא

אין מטבילין עמ״א והרר״י סובר כיש מכשירין לעיל בקנ״ט סי״ד לנט״י א״צ מ׳ סאה ולגוף פסולים דליכא מ׳ סאה גזריגן כו׳. ולי העני יש בכאן קושיא אחת וזו תוארה:

קשיא לי אמה דפסק המחבר דבת בירתא אסור כחזקיה דרביה דר״י (עיין ר״ש פ״ק דידים מ״ג הגירסא בחולין ק״ו א׳) הא סתם מתני׳ בפ״ק דידים מ״ג המים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשירים משמע אף דפסקינהו בבת בירתא ומופסקין לגמרי הם ועוד בתוספתא פליג רשב״א בפסקינהו בבת בירתא דאין נוטלין לידים ומינה ת״ק במשנה אף פסקינהו כמ״ש הר״ש שם וא״כ היה לפסוק הלכה כסתם משנה דלא גזר אטו מנא וכבר הוקשה זה להכ״מ פ״ו דברכות ה״ח ותי׳ דיש לחלק בין פסולם ניכר דלא אתא למטעי כך דנפסלו משתיית בהמה דניכרין בטעמם או במראיתם לא גזרינן דיכירו הכל מה שא״כ חמי טבריא בציננו והן אמת שיש לתמוה שזה לפירש״י חולין ק״ו טעם פיסול חמי טבריא משא״כ הר״מ ז״ל כתב הטעם שאין ראוין לשתייה דהיינו מרים המה וכהרר״י וכמ״ש המחבר בכאן וא״כ קשה ולזה י״ל דמשנה פ״ק דידים מים שנפסלו משתיית בהמה בטיט הנרוק מיירי כפי׳ הרי״ף וכמ״ש הר״מ בה״ט ונט״י הקילו כמ״ש הלח״מ שם ומש״ה לא גזרו אטו מנא דניכרין במראיתן עכורים מטיט ולא יבא להתיר במנא משא״כ חמי טבריא צלולין אע״ג דמרים המה לא יבחין ויתיר במנא כסבור מים אחרים המה משא״כ המחבר בס״ט השמיט דעת הר״מ לגמרי רק פי׳ הרא״ש ור״ש ושאר פוסקים דמים הנרוק פסול בקרקע ומיירי במרים ומלוחים וא״כ אמאי פסק כחזקיה נגד סתם משנה דידים ולכאורה המחבר זיכה שטרא לבי תרי ובשלמא הטור ורא״ש י״ל מפרשים כרש״י דחמי טבריא ראוין לשתייה רק חמין שלא היו להם ש״ה משא״כ המחבר. שוב ראיתי לתה״א בית ששי שער שני כתב אע״ג דר״י כת״ק כחזקיה קיי״ל יע״ש והיינו דחזקיה כתנא חשיב ופליג על המשנה וכרשב״א ולפ״ז אין חילוק בין חמי טבריא למים מרים ומלוחים והבן ועיין א״ר אות י״ז: