פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם טו:ג

לא היה עמ״א. הנה הלבוש כתב אפי׳ אמה על אמה נמי פסול ע״כ בגדיהם ועיין צאן קדשים מנחות מ״א בגמרא דלרש״י ע״כ בגדים אמה על אמה יש בו שיעור טלית (קטן מתכסה כו׳) ולנימוקי יוסף שפי׳ תולמ״ה אמה על אמה אין בו שיעור טלית ובב״י בארוך כתב דברי רש״י ורא״ש ע״כ בגדיהם ותמה על מהרי״א שפי׳ ברא״ש תולמ״ה משמע דסובר עיקר ע״כ בגדיהם א״כ יקשה למה זה חקר בש״ע והשמיט אמה על אמה אלא ודאי דתולמ״ה לא הוי אלא בתחלת עשייה בפיסול הא כשנפסל באמצע מתכשר אח״כ והעד הטיל למוטלת בסי׳ י׳ ס״י בשתיהן קיימות פסולים וכי חתך א׳ מהם כשר באינך כיון דתחלה נעשו בכשרות ובל תוסיף הוי עתה תחלת עשייה ונתכוין לבטולי מיקרי נעשו בכשרות ול״ד לבעלת ג׳ א״כ מש״ה בסעיף ד׳ נקרעה חוץ לשלש יתפור (ושם יש שלש פירושים תוס׳ מנחות מ׳ ב׳ ד״ה שמא דנקרע לאורך הטלית ונשאר שלם ג׳ אצבעות אבל לרש״י ונימוקי יוסף בפי׳ רב עמרם אפי׳ לא נקרעה מכל רצועה באורך כל שיש ברצועה רחב ג׳ אצבעות יתפור ועיין לבוש ס״ד ואי״ה יתבאר שם) דאפי׳ נקרע כולה חתיכה רחבה שלש יתפור עם ציצותיה לרש״י. ונ״י בפי׳ רע״מ והא הוי תולמ״ה לז״א הואיל ותחלה בהכשר ואח״כ תופר הוי כמו הטיל למוטלת בסי׳ י׳ ס״ו יע״ש משא״כ כאן שכנף זה לא היה מבגד זה א״כ כשנפסל שלא נשאר בה שיעור טלית ותופרה אמה על אמה בטלית אחר הוי בתחלת עשייתו בפיסול וז״ש רש״י על כנפי וזה לא היה בכנף זה ועיקרו משום תולמ״ה והב״י ג״כ הכי קאמר בארוך דע״כ בגדיהם מסייע לתולמ״ה ולשון ומיהו שכ׳ הב״י היינו דמתמיה על נ״י שלשיטתו לקמן שפי׳ ברמ״א חוץ לג׳ ארוחב הבגד (כעין פירש״י) א״כ היה לומר ולהזכיר נמי ע״כ בגדיהם ומש״ה בש״ע השמיט אמה על אמה דהתם נמי אין בו שיעור טלית ואה״נ אם היה שיעור כשר לתופרה לטלית אחרת נמי כדכתיבנא ומ״ש וכ״מ בס״ג א״י מהו אם לא דסתם שם משמע אפי׳ חוזר ותופר הב׳ חלקים יחד אע״ג דנתבטל תחלה הכנף כב״ח (באות ד׳) אפ״ה הואיל והוא מבגד זה שפיר דמי אלא דבאות ד׳ כתב טעמים אחרים ואפי׳ לצרפה לטלית אחר ממש שפיר דמי וצ״ע ועמ״ש באות ד׳ מזה: