פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם טו:ד

אין בו עמ״א הב״ח כתב כשמצרף לכל חלק חתיכה אחרת אפי׳ אין בו בחתיכה ציצית פסולים הראשונים דכשמתחיל לתפור נתבטל הכנף יע״ש ונראה כוונתו כשתופר משפה כל שלא הגיע לג׳ אצבעות עדיין לאו חיבור הוא (ע׳ תוס׳ מנחות מ׳ ב׳ ד״ה שמא) ומ״מ נתבטל כנף זה במקום תפירה ונשאר רק ג׳ כנפות (עא״ר אות ה׳ במתחיל התפירה באמצע יודה הב״ח) ולאו דוקא שמצטרף חתיכה אחרת הא תופר ב׳ החלקים יחד מורה הב״ח דכשר (ע׳ ט״ז אות ד׳) דמאותו טלית דנעשו בהכשר נם מתכשרים אח״כ לא הוי תולמ״ה ודמי להטיל למוטלת וכמ״ש באות ג׳ ודוקא לחתיכה אחרת אלא דא״כ מחתיכה אחרת נמי דהא אין בחתיכה ציצית וראיה מנקרע הטלית ס״ד דהתם משום על כנפי בגדיהם הוי תחלת עשייתו בפיסול כמ״ש באות ג׳ משא״כ נקרעה ותופר באותו טלית עצמו וצ״ע:

והוי יודע בטלית גדולה מאד וא״א ללבוש כך בסימן י״ד ס״ו ועט״ז שם אות ז׳ לנ״י פטור מכלום לר״ש ולת״ק כשכופלה חייב בכפולים א״כ אם לטלית כזו הטיל בד׳ פשוטים וחלקן לב׳ י״ל פסולים תולמ״ה כמו דהטיל לבעלת שלש או לת״ק כיון דאפשר בקל לכפול ולהטיל ב׳ בכפל כה״ג לאו תולמ״ה מיקרי דא״צ כאן מעשה רבה ואף בתרכ״ו במ״א ז׳ סוכה שתחת צריף גרע טפי התם שאני דמניח הסכך בגג סגור מה שא״כ כאן ומיהו לר״ש תולמ״ה הוי והלבוש כתב טלית גדולה מאוד איכא לעיונא ביה וכדכתיבנא ומ״ש המ״א ראיה מתפר כנפות אין כ״כ ראיה ואין להאריך: