פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם יד:ב

כשירה עמ״א. עיין רא״ם ריש פ׳ אמור תירץ בזה דבני לא ממעטינן בנות ממשמעותיה כ״א היכא דאיכא יתורא כמו בטומאה דכתיב הכהנים בני ולא בנות וסמיכה ותנופה דפטירי דהמה מ״ע שהז״ג ממילא נשאר בני ולא בנות דפסולה תנופה בהו ת״ת אין הבנים מצווין ולית היקישא דרב יהודה השווה איש לאשה יע״ש ועם כל זה בציצית קשה דפטירי דמ״ע שהז״ג הוא נשאר בני ולא בנות כפשטן עיין בפתיחה כוללת מזה ועם זה יתיישב היטב למ״ד אשה פסולה דבני ולא בנות קשה מרב יהודה דרמי תכלת לפרזומא דאנשי ביתיה כיון דסובר ציצית לאו מ״ע שהז״ג לית למעט מבני ולא בנות לדהיקישא דרב יהודה השוה חשוב יותר כמ״ש הרא״ם ז״ל בפ׳ אמור ואפילו נאמר דהשוה לעונשין ולא למ״ע (בפתיחה כוללת הארכנו) מ״מ כיון דלית מיעוטא לית למעט מבני ולא בנות משא״כ לדידן אשה פטורה מציצית דמ״ע שהז״ג אית למימר דפסולה נמי מבני ולא בנות דומיא דסמיכה ועיין הגמ״י פ״א מציצית אות ט׳ הב״י הביאו ולמ׳ש א״ש עיין מנחות מג״א דרב יהודה רמי כו׳ וליישב זה למ״ד האשה כשירה י״ל דכתיב ב״פ ציצית ועשו להם ציצית והיו לכם לציצית ומלהם נמי מצינו למעט מגזל ונשאר לכם לומר ועשו להם אחרים כדדריש רב במנחות מ״ב ב׳ והסמ״ק פוסק כן יע״ש בב״י ואנן קיי״ל עכו״ם פסול ולהם לרבות נשים כו׳ (עיין כלי יקר פ׳ שלח יע״ש וב׳ מגידות שלי) ובסוכה ט׳ דאמר להם ולא הגזול ל״ד אלא באמת מלכם נפקא ולא הגזול כאמור ועדיין צ״ע ועיין א״ר אות ב׳ הרגיש קצת בזה: