פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם יד:א

שעשאו עמ״א. כתב זה לאפוקי מב״ח דפסק להרא״ש כל עשיית הציצית בעינן לשמה מן טוייה עד הקשירה דבכלל גדילים תעשה לך לשם חובך הכל בכלל (וי״א אפילו הניפוץ עסי׳ י״א ס״א) וכן דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית הכל בכלל פסול בהם עכו״ם והיינו ודאי אף ישראל עע״ג דבאין עע״ג א״צ מיעוטא דבני ישראל תיפוק דבעינן כוונה אלא למעט אף בעע״ג וא״כ ה״ה טוואן עכו״ם וישראל עע״ג פסול להרא״ש אבל הש״ע בסי׳ י״א פסק דמהני לרא״ש וכן נוהגין והלבוש בסי׳ י״א סעיף י״ד אסברא לן זה דעשו להם ציצית על כנפי בגדיהם בתליי׳ החוטין בכנף מיירי וממעט בני ישראל עכו״ם אפילו תחבן לבד בכנף או עשה חוליא או קשר ע״י עכו״ם (שיעור הצריך מ״ה הא שאר החוליות והקשרים אין מעכב רק תליית החוטין וחוליא א׳ עם קשר א׳ מעכב בעינן ע״י ישראל ועסי׳ י״א בט״ז י״ד למ״א י״ט) אבל טוואן ושזרן עכו״ם וישראל עע״ג כשר לרא״ש ופסוק גדילים תעשה לך לשם חובך לשמן יבואר אי״ה בט״ז אות ב׳ בכאן ועיין דרישה עשאן עכו״ם פירוש קשרן וענבן והיא ל״ד ה״ה תליית החוטין ולטעם טוואן יע״ש: