פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכח:ל

ולא עמ״א באות ב׳ ובאמת י״ל דכהנים סתם דעתו אמי שראוי לעלות ואין כוונתו על הש״צ אבל אם א״ל בפירוש לעלות אין ראיה ולמ״א אם אין מובטח אפי׳ א״ל קודם רצה העמידו דבריהם עא״ר וט״ז. ובב״י מביא הגמיי׳ ביש עוד כהן לא יאמרו לו (בהגמיי׳ פט״ו אות ו׳ י״ל אפי׳ באין כהן) היינו דבאין כהן לא יצוייר דמובטח יאמרו לו ובאין מובטח העמידו כו׳ וכ״מ מציון הר״ב כאן והיינו במובטח וכדאמרן. ויש לי בכאן שאלה אחת קטנה וזו תוארה:

שאלה הא דהעמידו חז״ל במקום תורה אי דוקא בגוף הגזירה ויש בה גדר ולתא ד״ת ממ״ש הא היכא שגזרו וכללו בלא פלוג כה״ג אפשר לא העמידו א״ד לא שנא:

תשובה ממשנה ברכות ל״ד א׳ אם אין שם כהן אלא הוא לא ישא ואם הבטחתו רשאי ודייק הר״מ מרוטנבורג מכאן מדתנן אם (תנאיית בלה״ק פשוט ובהגיון י״ל אע״פ) ש״מ דה״ק אם אין כו׳ אז יש חילוק משא״כ ביש כהן אפי׳ מובטח אסור דאל״כ ביש כהן אחר במובטח אין חיוב הא איסורא ליכא למה אמר רשא״י היל״ל חיובא דתידוק מיניה ביש כהן אחר רשות (בין לט״ז ג׳ ובין לשאר פוסקים מ״מ חיובא מדרבנן דכהן א׳ עולה בלא קראו ואי״ה בט״ז ט״ו אבאר עוד) ש״מ דכהן אחר איסורא איכא והיאך יצוייר דין דמהר״ם שלא יאמרו לו דאם א״ל עולה והוא העמידו דבריהם ש״מ בלא פלוג לא העמידו דבריהם ואי״ה בפתיחה כוללת ובס׳ ש״ה אבאר עוד מזה. וכאן אין להאריך: