פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכח:ג

אם עמ״א לאפוקי מלבוש נסתפק אם מברך אקב״ו פ״ש כיון דאין מחויב עוד וע׳ סעיף י׳ בפר״ח הביא דיעות בכהן יחידי אם מברך אקב״ו והעלה די״ל דיחיד מ״ה עובר כדעת ט״ז ג׳ ואפי׳ מדרבנן מברך אקב״ו וכ״כ מ״א אות ט״ז. ומהא דר״ה כ״ח ב׳ מתרמי צבורא אחרינא אי בעי מברך ואי לא כו׳ היינו ברכת כהנים ומשם הוכיחו הגמ״י ותוס׳ שם ד״ה הכא דכיון שעלה פ״א אין עובר. וא״י דלמא אי בעי לא מברך ולא יעול לבית הכנסת או לא יקרא לו ואין עובר משא״כ בכור צריך ליתן מתנות:

ודע דכהן יחיד עכ״פ מדרבנן צריך לעלות כמ״ש המ״א אות ט״ז ולכאורה ה״ה בציבורא אחרינא מדרבנן מיהא חייב דאל״כ למה מברך אקב״ו וכמ״ש הפר״ח סעיף י׳ דמש״ה כהן יחיד מברך דחייב מדרבנן א״כ כשיש הרבה ביה״כ וכהן יוצא מאחת אין רשאי לעמוד בשנייה בשעת נ״כ ופגמא ודאי איכא דהרואה לא ידע שכבר נשא כפיו. ועמ״ש ס״י וסכ״ח אי״ה מזה: