פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קכח:ד

כשהכהנים עמ״א דאפי׳ אמרו לו אין עובר דהעמיד דבריהם כו׳ כבסי׳ קצ״א א׳ וכ״מ מהמחבר ס״ב כל כהן שאין בו עוב׳ כשאמרו לו הא יש בו ואפי׳ דרבנן (דכלהו דרבנן רק זר וחלל ויושב ד״ת) אין עובר ובאות מ׳ ומ״א משמע דלא העמידו דבריהם בתפלה ועא״ר שם ועמ״ש בט״ז ג׳ בנ״כ לטומאה דרבנן אם נ״כ ועיין ברכות ך׳ מדלגין ע״ג ארונות יע״ש וכהן יחידי שאמרו לו לעלות י״א ד״ת מחויב וי״א דרבנן כמבואר ומהא דירושלמי נזיר פכ״ג רבי אבהו יתיב בכנישתא דקסרין הביאו התוס׳ סוטה ל״ח ב׳ ד״ה כל (עמ״א אות מ״א) לכאורה מיתא תמן ל״ד אלא בבית הסמוך וטומאה דרבנן דאל״כ איך הותר ת״ת עיין מפרש שם ש״מ נ״כ אף טומאה דרבנן אין דוחה י״ל כל שלא אמרו להם פשיטא דצריכין מקודם לצאת. וי״ל שם תמן ממש ות״ת עשה דרבים חמיר ודוחה לעשה ול״ת דטומאה ועתוס׳ זבחים ל״ג ב׳ ד״ה לענין דכרת דוקא דוחה לעשה ול״ת וי״ל ת״ת דרבים נמי ובס׳ נ״ו כתבנו מזה אי״ה בסי׳ ש״ה אבאר עוד. ומיהו בזה״ז לית תורה דרבים דנדחה ועסי׳ פ״ט וק״ו ותרפ״ז ועי״ד שע״ב. מ״ש המחבר עד שיגמרו היינו כל הדוכן וכ״ה במהרא״י בכתביו כ״ב (ט״ס באר הגולה ק״ב) ועיין לבוש: