פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קד:ו

אם שח עמ״א ועט״ז ג׳ וממ״א משמע דבקי״ד מבואר דבשח חוזר והיינו דמשמע ליה דאם הזכיר גשם בחמה הוי כשח במזיד וחוזר וי״ל דהוי כמקלל ועט״ז ק״ח אות י״ב והבן זה ועפר״ח בשם שכנה״ג כאן בשח שוגג ואינו דא״כ היינו הפסקות יע״ש ועמ״ש בט״ז דבשתיקה אם שהה לגמור אותה ברכת א״צ לחזור לראש הברכה ועא״ר ד׳ ור׳ אבהו ברכות כ״ד ב׳ יע״ש ועיין חמד משה הביא מסי׳ ס״ה ואע״פ שאין ראיה גמורה משם גם י״ל דהמחבר לשיטתיה אבל למאן דפסק דבמזיד חוזר לראש ה״ה בק״ש ועיין א״ר אות ח׳ בשם ע״ת דאפי׳ שח מזיד אין חוזר דספק ברכות לקולא והקשה דבק״ו פסק תפלה ד״ת יע״ש והנה פ״א במעל״ע ד״ת גם י״ל חומר לא תשא עסי׳ רט״ז גם מ״ה שח אין חוזר רק מדרבנן תו הוי ספק דרבנן לקולא ולזה י״ל דכל שמדרבנן לא יצא כאלו לא התפלל עתוס׳ סוכה ג׳ א׳ בסוכה דכל בדרבנן לא יצא מ״ה (עיין מ״ש בפתיחה כוללת) ומ״ש אומר מותר שוגג עט״ז י״ד צ״ט אות ט׳ (ט״ס צ״ב) והנה המעיין בפ״ח מרוצח ה״ד ופ״י מה׳ מלכים ה״א בכ״מ פסק הר״מ ז״ל כרבא במכות ט׳ א׳ אומר מותר קרוב למזיד הוי יע״ש ומ״ש הט״ז בי״ד שם ממהרי״ק י״ל נשי לאו דינא גמירי אבל זכרים מחויבין ללמוד ולדינא צ״ע ועיין ריש כלל גדול ס״ח ב׳ בתוס׳ ד״ה אבל תינוק והנה אומר מותר לרבא קרוב למזיד לא מזיד גמור וצ״ע: