פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם קד:ה

לכתחלה עמ״א הראה לסי׳ נ״ט ס״ה בברכות ק״ש אם טעה ומעמיד אחר תחתיו מתחיל מתחלת הברכה אם קודם האופנים וגומרין לה מתפלה (ברכות ל״ד) עב״י ולא אמרינן שאני תפלה וי״ל היכא דתניא תניא ועפר״ח הביא תשובת הרשב״א דאין חוזר לתחלת הברכה וכתב וכי מה ענין תפלה לק״ש והא בתפלה טעה חוזר לראש הברכה כו׳ יע״ש וי״ל דברכות ק״ש נמי העומד מתחיל מתחלת ברכה כבסי׳ נ״ט ופ׳ ק״ש ביחיד יחזור למקום הברור וה״ה בתפלת יחיד יחזור למקום הברור וגם ש״ץ אם יודע חוזר למקום שטעה רק בעמד אחר ועסי׳ קכ״ו וצ״ע בזה. שוב ראיתי אחר התבוננות שיש לעיין בזה עיין מ״א קי״ד ט׳ וקי״ט ה׳ וא״ר קי״ד אות ט״ו וקי״ט ד׳ וב״ח קי״ד וקי״ט והמתבאר שם להמ״א יחיד שטעה באמצע אין בכך כלום ויבואר אי״ה שם והא דאמר רב הונא ברכות ל״ד א׳ טעה בג׳ ראשונות חוזר לראש טעה בחתימתן או אפשר שינה ממטבע שטבעו חז״ל והוסיף בה וא״כ אין ראיה לפר״ח אבל אם נאמר כפשטי׳ בקי״ט ס״ג אם טעה חוזר לראש הברכה אף יחיד בהכרח דהכין הוא בתפלה חוזר לראש הברכה ובק״ש למקום הברור וברכות ק״ש אם עומד אחר מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה ויחיד שטעה באמצע יחזור למקום שטעה וצ״ע ואי״ה בקי״ד וקי״ט אבאר עוד וכאן אין להאריך מזה: