פני יהושע על שבועות ה.

בגמרא השתא דאמרת רבי כללי ופרטי דריש קשיא שבועות לכאורה יש לדקדק כיון דרבי כללי ופרטי דריש קשיא נמי ידיעות דהא פרשת עולה ויורד דטומאה נמי ה"ל למידרש בכלל ופרט וכלל דהא בכל דבר טמא כלל בנבלת חיה ושרץ ומת פרט ולכל טומאתו הדר וכלל וא"כ משמע דכל הנך פרטי אתו למעט נבלת עוף טהור ולקמן לפי המסקנא משמע דאדרבה אליבא דרבי מרבינן נבלת עוף טהור ממיעוט אחר מיעוט וליכא למימר דכיון דכתיב פרטי טובא ה"ל נמי כמיעוט אחר מיעוט הא ודאי ליתא דבר"פ מרובה אמרינן להדיא לענין כפל דבכה"ג חשיב כללי ופרטי ואי משום דמסקינן התם דבכל כללא וכל ריבויא הכי נמי הא כתיב בכל דבר טמא תו קשיא לי דאדרבה למאי דמסקינן דכל ריבויא הוא א"כ משבועות נמי לא מקשה מידי דהא בשבועות נמי כתיב לכל אשר יבטא (אם לא שנאמר דנהי דכל ריבויא הוא אפ"ה היכא דכתיב לכל הוי פרטי כמו בכל אח"ז ראיתי שבעל פרי חדש הרגיש בזה בי"ד ריש סי' פ"ד ע"ש ועוד אבאר בזה לקמן בפ"ג גבי פלוגתא דר"ע ור' ישמעאל) והנלע"ד ליישב בזה יבואר לקמן דף ז' בברייתא דרבי ולקמן בפ"ג לענין שבועות בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע ובזה יש לי ליישב ג"כ מה שדקדקתי לעיל במימרא דר' כהנא בהא דאיצטריך למימר דרבי טעמא דנפשיה מפרש היינו משום דאי לאו דאשכחן דרבי סבר להדיא כר' ישמעאל לענין ידיעות היה באפשר לומר דע"כ רבי לענין ידיעות נמי לא ס"ל לגמרי כר' ישמעאל כיון דרבי כללי ופרטי דריש א"כ ע"כ בה למעוטי מידי אחרינא אתא או קודש או מקדש ודלא כמסקנא דרבא לקמן כנ"ל נכון ודוק היטב:

שם אמר מר ונעלם מכלל שידע מאי משמע. וליכא למימר דמשמע ליה לרבי הכי מדשני קרא בלישניה דבכל קרבנות חטאות כתיב בשגגה והכא כתיב ונעלם הא ליתא דודאי בשאר קרבנות חטאות קבועות דאיירי בשגגת חטא ממש שייך שפיר לשון בשגגה שעושה החטא בשגגת האיסור משא"כ הכא דעיקר האיסור אכילת קודש ומקדש לא נזכר בקרא אלא דפשטא דקרא לכ"ע בהעלם טומאה איירי א"כ לא שייך כלל לשון בשגגה דהוי משמע שנטמא בשוגג והא ודאי ליתא דאפילו לכתחלה שרי לטמויי ואפי' כהנים לא הוזהרו מלטמאות אלא במת בלבד וק"ל:

שם א"ל ר"פ לאביי כו' מי איכא דלית ביה ידיעת בית רבו ויש לדקדק הא ר"פ גופא מיבעי' ליה לקמן ברפ"ב היכא דידע דשרץ מטמא אלא דלא ידע דמטמא בכעדשה אי אמרינן דחשיב כידיעת בית רבו כיון דידע דאיכא שם טומאה בעולם אי לא ונשאר בתיקו אלמא דאיכא דלית ליה ידיעת בית רבו גמור אפשר דהא דמיבעי' ליה התם היינו לבתר דשני ליה אביי דמשכחת לה בתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים ואביי גופא משני הכי כי היכי דלא תפשוט האיבעיא דהתם כיון דאיכא לאוקמי בתינוק שנשבה כן נראה לי:

בתוספות בד"ה א"ל ר"פ כו' ה"ה דה"מ למיפרך אהא דדריש מקרא דונעלם לידיעת בית רבו ומי איכא כו' עכ"ל. לכאורה דברי התוספות תמוהים דהא אדרבה לרבי דמשמעותא קדריש דמדכתיב ונעלם מכלל דידע אלמא דהיינו מה"ט גופא משום דלא אשכחן מאן דלית ליה ידיעת ב"ר ואין לפרש בכוונת התוספות דהוי מצי למיפרך דאפילו בלא משמעותיה דונעלם נמי הוי ידעינן שפיר דאיירי בשידע מעיקרא בידיעת ב"ר כיון דאי אפשר בענין אחר א"כ אייתר ליה ונעלם דהא ודאי ליתא דהא ודאי פשטא דונעלם איצטריך לגופא למעוטי מזיד כי היכי דלא נימא דמזיד נמי חייב בעולה ויורד דומיא דשבועת העדות דלעיל מיניה כדאיתא לקמן בהדיא אלא דנראה דהתוס' אדר"ע קאי דדריש לה מונעלם יתירא א"כ קשיא להו שפיר אמאי איצטריך קרא להכי ולא ניחא להו לפרש דדוקא רבי קסבר ידיעת ב"ר שמה ידיעה אבל ר"ע מצי סבר דבעי ידיעה גמורה דא"כ מאי האי דקאמר רבי לר"ע אינו צריך הא ודאי צריך וצריך למידרש מונעלם יתירא ולא ממשמעותיה היינו לאשמעינן דבעי ידיעה גמורה ולא סגיא ליה בידיעת ב"ר כך נראה לי ליישב לשון התוס' אלא דאפ"ה אינו מיושב שפיר לשון ה"ה דהוי מצי למיפרך דהא ודאי ניחא ליה לר"פ לאקשויי לאביי אמילתא דרבי גופא כיון דכל האי שקלא וטריא אליבא דרבי גופא קאי דמקשה ליה שפיר ממתניתין מבבא דאין בה ויש בה כיון דכולה מתניתין דידיעות מסקינן לעיל דרבי אליבא דנפשיה מפרש ולא אליבא דר"ע מדקתני שתים שהן ארבע וצ"ע ודו"ק ועיין עוד בסמוך:

בגמרא א"ל אין משכחת לה בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבי'. לכאורה נראה דהאי שינויא דתינוק שנשבה אתיא אליבא דכ"ע דאפילו לר"ע ות"ק דפליגי עליה דמונבז בר"פ כלל גדול אהא דפטר מונבז תינוק שנשבה מכל קרבנות חטאות קבועות שבתורה ות"ק דמונבז ור"ע סברי דחייב אפ"ה שאני הכא בקרבן עולה ויורד דכיון דגלי קרא בטומאת מקדש וקדשיו לא שייך ביה קרבן קבוע דהא אפילו ביש בה ידיעה בתחלה סגיא ליה בקרבן עולה ויורד דהא כתיב ונעלם מכלל שידע לרבי ממשמעותיה ולר"ע מיתורא א"כ ממילא דע"כ תינוק שנשבה פטור לגמרי דקרבן עולה ויורד לא משכחת לה דהא כתיב ונעלם מכלל דידע וזה אין לו ידיעה דהא ודאי ליכא לאוקמי קרא דונעלם דוקא בתינוק שנשבה שהעלימה ממנו לעולם כך נראה לכאורה דרבי בעלמא לא סבירא ליה כמונבז אלא כר"ע ורבנן דפ' כלל גדול אלא דלפ"ז הדרא קושיא לדוכתיה מאי האי דקאמר רבי לר"ע אינו צריך דלמא הא דדריש ר"ע מונעלם יתירא היינו משום דאי לאו האי יתירא אלא ממשמעותיה ה"א דסגיא ליה בידיעת ב"ר מש"ה איצטריך ונעלם יתירא לאשמעינן דבעי ידיעה גמורה ולרש"י כדאית ליה דשדי והוא ידע בין תרי ונעלם ולהתוס' כדאית להו. לכך נראה לי לפרש בענין יותר נכון דהא דמסקינן אליבא דרבי למעוטי תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים היינו משום דרבי סבירא ליה כמונבז דבעלמא נמי פטר תינוק שנשבה ויליף לה מהיקישא דשוגג למזיד כדאיתא התם אלא דאכתי ס"ד דנהי דפטרה רחמנא מקרבן קבוע מהך היקשא אפ"ה כיון דאפקיה רחמנא טומאת מקדש וקודש משאר חייבי כריתות לענין קרבן קבוע וסגי' ליה בעולה ויורד אם כן אפילו תינוק שנשבה נמי איכא למימר דחייב בעולה ויורד כיון דלא שייך הך היקישא דשוגג למזיד דכתיב בחטאת קבוע מש"ה קמ"ל דאפ"ה פטור. ותדע דרבי ס"ל כמונבז לא מיבעיא לרבי יוחנן ור"ל דפ' כלל גדול דס"ל כמונבז ומוקי למתניתין דר"פ כלל גדול כמונבז וא"כ מדסתם רבי מתני' כמונבז אלמא דהכי ס"ל דהלכה כסתם משנה אלא אפילו לרב ושמואל דהתם דמוקי למתני' דהתם דלא כמונבז דאין הלכה כמותו וכמו שכתבתי באריכות בר"פ כלל גדול דאביי ורבא ורב נחמן וסתמא דתלמודא נמי משמע דלית להו כמונבז ומה"ט כתבתי שם שמה שפסק הרמב"ם בהל' שגגות דלא כמונבז אע"ג דקי"ל הלכה כר' יוחנן לגבי רב ושמואל אלא דאפ"ה כיון דאמוראי בתראי וסתמא דתלמודא סברי כרב ושמואל הלכה כוותייהו אלא דאפ"ה נ"ל דע"כ רבי גופא כמונבז ס"ל דהא בפ' כלל גדול מקשינן לרבנן ור"ע דפליגי עליה דמונבז האי היקישא דשוגג למזיד דכתיב בחטאת מאי עבדי ליה ומשני דאיצטריך האי היקישא לכדר' יהושע ב"ל דאין חייבין חטאת אלא בדבר שזדונו כרת והקשו שם בתוס' ולמונבז הך סברא דריב"ל מנא ליה ותירצו דמונבז סבר כרבי דיליף לה ביבמות דף ט' מאחות אשה בג"ש דעליה ע"ש בתוס' ובחידושינו א"כ ממילא משמע דרבי ס"ל כמונבז דאל"כ האי היקישא מאי עביד ליה כיון דלא איצטריך לכדריב"ל ואע"ג דהתם ביבמות מקשה הש"ס לרבי האי תורה אחת מאי עביד ליה ומשני דאיצטריך לאשמעינן דאין לחלק בין יחיד למרובים לענין קרבן ע"ז ע"ש אלא דאפ"ה נראה ברור דדוקא לענין פשטא דקרא דתורה אחת שייך האי שינויא התם משא"כ לענין האי הקישא דשוגג למזיד לא שייך הך מילתא כלל אע"כ דרבי דריש האי היקישא כמונבז. וא"כ לפ"ז א"ש טובא דרבי ור"ע דהכא אזדו לטעמייהו דר"ע כיון דפליגי אמונבז וסובר דתינוק שנשבה חייב בכל חטאות קבועות מש"ה איצטריך ליה תרי ונעלם חד למיפטר תינוק שנשבה מעולה ויורד וחד לאשמעינן דאפילו ידיעת ב"ר לא שמה ידיעה ורבי לטעמיה דס"ל בעלמא כמונבז דבחטאת קבוע תינוק שנשבה פטור מהיקישא דשוגג למזיד דמשמע דבעינן ידיעה קצת וממילא דידיעת ב"ר שמה ידיעה כיון דאיכא ידיעה במקצת מש"ה סבר רבי דממשמעות דונעלם לית לן למילף ממשמעותו אלא דעולה ויורד שוה לחטאת קבוע לענין ידיעה לגמרי. והא דקאמר רבי לר"ע אינו צריך היינו דאפילו לדבריו דר"ע למאי דס"ל בעלמא דתינוק שנשבה חייב בחטאת קבוע אפ"ה כיון דכתיב ונעלם והוא ידע והיינו שתי ידיעות שפיר שמעינן דחדא לאשמעינן תינוק שנשבה דפטור ואידך לאשמעינן דידיעת ב"ר לא שמה ידיעה ובעינן ידיעה גמורה מיהו רבי גופא דריש מוהוא ידע לידיעה בתרייתא וכמו שאבאר בריש פרק ב' אי"ה כן נראה לי נכון בעזה"י וכל שכן דאתי שפיר לפי מה שראיתי בתורת כהנים שלפנינו דלא גרסינן במלתא דרבי אינו צריך ודוק היטב ומה שיש לדקדק עוד בזה בסוגיית הגמ' ובישוב לשון הרמב"ם שהשמיט הך מילתא דידיעת בית רבו יבואר בריש פרק ב' ובסוף פרק ב':