פני יהושע על שבועות ד:

בתוספות בד"ה ונעלם ונעלם שתי פעמים פי' בקונטרס תרי ונעלם כתיבי כו' קמא למיגמר מיניה כו' והטל והוא ידע כו' וידיעה בסוף לא בעי קרא כו' וקשה הרבה לפירושו כו' לכן נראה לר"ת כו' עס"ה. ולע"ד נראה דשיטת רש"י מוכרחת וליישב כל הקושיות שהקשו התוס' על פירושו דאדרבה מהנך קושיות שהקשו התוס' הוכרח לפרש כן ואי כדקדוקו מלישנא דר"ע גופא דמהדר למילף מקרא דבעינן שתי ידיעות מאי דלא אשכחן בשום דוכתא בכל התורה כולה בקרבנות קבועות וא"כ מאי מייתי מקרא דתרתי העלמות דאדרבה מקרא הוי משמע איפכא דמדכתיב ב' פעמים ונעלם ובתר הכי והוא ידע משמע דלא בעינן ידיעה אלא לאחר העלמה כמו בכל הקרבנות והא דאיצטריך קרא היינו משום דעולה ויורד מקבוע לא ילפינן וממילא דהא דכתיב תרי ונעלם היינו כפשטי' לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש אע"כ דעיקר ילפותא דר"ע היינו כיון דחד ונעלם מיותר דאי לאשמעינן דחייב נמי על העלם מקדש לשתוק קרא מיניה ואי משום דלא נימא דוהוא טמא אתי למעט העלם מקדש לשתוק נמי מוהוא טמא אע"כ דקסבר ר"ע דקושטא דמילתא הכי הוא דונעלם והוא טמא בקרא קמא היינו לאשמעינן דעל העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש והיינו כדאמר ר"ע להדיא ברפ"ב וא"כ אכתי מיותר אידך ונעלם אע"כ דהא דכתיב באידך קרא ונעלם והוא ידע היינו כי היכי דנטיל והוא ידע בין הנך תרי ונעלם ולאו מפשטא דקרא דוהוא ידע אלא משום דאי אפשר לפרש בענין אחר דאל"כ מייתר ליה ונעלם בתרא אע"כ דפי' הפסוק כך ונעלם ממנו לאחר שידע כבר ולידיעה בתרא לא מצריך ר"ע קרא וא"כ אין מקום לקושיית התוס' במה שהקשו דאורחא דקרא הוא וכן נראה בכוונת מהרש"א ז"ל אלא שקיצר במובן וגם במה שכתב דמ"ש רש"י דונעלם קמא איצטריך למיגמר מיניה דאינו חייב על העלם מקדש לאו מיתורא אלא דממילא ידעינן דמה"ת ליחייב דהא ודאי ליתא דאדרבה אי לאו יתורא דקרא ה"א דחייב אפילו בהעלם מקדש כמו בכל הקרבנות (ומה שהכריחו למהרש"א לפרש כן היינו ממה שכתבו התוס' תדע דהא לרבי) אע"כ כדפרישית דמיתורא הוא דילפינן לה דאי סלקא דעתך דחייב על שניהם לישתוק קרא מיניה. ולפ"ז אין מקום למאי שדקדקו התוס' דהא לרבי איצטריך ונעלם לחייבו על העלם מקדש ומשום הא לא איריא כיון דע"כ לרבי מוקי להאי והוא טמא לדרשא אחריתי א"כ מש"ה איצטריך נמי אידך ונעלם דאל"כ לא הוי ידעינן הך דרשא אחריתא מוהוא טמא אלא טפי הוי מוקמינן לה האי והוא טמא למעוטי דאינו חייב על העלם מקדש וכמו שאבאר עוד ברפ"ב בפלוגתא דר"ע ור' ישמעאל וממילא נתיישב ג"כ במה שהקשו מסוגיא דפ' דם שחיטה דדרשינן מאו הודע דאינו מכפר על הידיעה דלאחר הפרשה דאדרבה הך סוגיא מסייע לפירש"י דלר"ע דדריש הטל והוא ידע בין תרי ונעלם והיינו מיתורא דונעלם וא"כ אמאי כתיב והוא ידע לבסוף ה"ל למכתב בין תרי ונעלם אע"כ דהיינו להך דרשא דפרק דם שחיטה מדסמיך הידיעה להובאה היינו דאתי למעוטי דידיעה דלאחר הפרשה ומיתורא ונעלם שמעינן נמי הך דרשא דהכא כן נראה לי ליישב שיטת רש"י והדברים מבוארים מעצמן דלא ניחא ליה לרש"י כלל לפרש כפי' התוס' דלפירושם בתירוץ השני העיקר חסר מדברי ר"ע ולא ה"ל לסתום אלא לפרש דהא איהו גופיה דרש בהדיא ברפ"ב דונעלם והוא טמא אתי למעוטי העלם מקדש וכפירוש ראשון נמי לא ניחא ליה דא"כ ה"ל למימר הכי ת"ל ונעלם ונעלם ב' פעמים מכלל דידע כדקאמר רבי האי לישנא גופא כל זה כתבתי לפי פשט הסוגי' דהכא מיהו לקמן בסוף הסוגיא דאוקמינן למלתיה דרבי למעוטי תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים אבאר בזה בשיטה אחרת עיין עליו:

בא"ד א"נ איצטריך לידיעה בתרייתא כו' דאפילו למ"ד בפ' דם שחיטה אשם ודאי לא בעי כו' בחטאת מודה דבעי ידיעה כו' עכ"ל. ולא ידענא למאי הוצרכו התוס' לאתויי מפ' דם שחיטה ומדיוקא דאשם לחטאת טפי ה"ל לאתויי מסוגיא דפ' כלל גדול (שבת דף ע"ב) דאמרינן התם להדיא והרי חטאת דבעי ידיעה בתחילה ופירש"י גופא דהיינו מדכתיב או הודע אליו והביא תו קשיא לי דטפי ה"ל לאתויי מסוגי' דשילהי כריתות דמייתי הש"ס להדיא דהא דכתיב או הודע ביחיד ונשיא ומשיח וציבור כולהו איצטריכו לאשמעינן דכי אתיידע לאחר יה"כ אפ"ה בעי לאתויי חטאת ולא אמרינן יה"כ מכפר ע"ש באריכות ומהתם נמי משמע ממילא דלאו אורחא דקרא הוא דקאמר התם צריכא ודברי התוס' כאן צ"ע בזה אלא דאדרבא לפ"ז יש ליישב שיטת רש"י דלענין קרבן עולה ויורד לא איצטריך הך ידיעה דבלא"ה ידעינן דכי אתידע לאחר יה"כ לא מיפטר מקרבן דהא דרשינן לקמן לכל חטאתם דאתי לכלל חטאת ואטומאת מקדש וקדשיו קאי התם כנ"ל נכון בשיטת רש"י והתוס' וכמו שכתבתי נראה להדיא בל' הירושלמי דקאי בשיטת רש"י ומטעמא דפרישית. מיהו לולי פירושם היה נ"ל לפרש מילתא דר"ע ורבי בפשיטות בענין אחר דעיקר מילתא דר"ע דאמר מניין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחילה דהאי לישנא משמע דבלא"ה פשיטא ליה דכשיש בה ידיעה בתחילה מביא עולה ויורד ולא חטאת קבוע' אי מפשטא דונעלם דמשמע דידע או מיתורא אלא דאכתי איכא למימר דאפילו באין בה ידיעה בתחילה דבשאר כריתות חייב חטאת קבוע א"כ במקדש וקדשיו נמי לחייב בעולה ויורד כיון דמונעלם ליכא למשמע הך מילתא דאפשר דהא גופא קמ"ל דביש בה ידיעה דחמיר נמי סגי ליה בעולה ויורד ויליף לה ר"ע שפיר מדכתיב ונעלם ונעלם ב' פעמים חד לגופא דביש בה ידיעה חייב ואידך לאשמעינן דדוקא ע"י ונעלם הוא דחייב והיינו היכא דידע מעיקרא הא בלא"ה פטור ואהך מילתא גופא קאמר רבי דאין צריך דמונעלם ידעינן דביש לו ידיעה חייב ומוהוא ידע שמעינן דדוקא ע"י ידיעה מעיקרא הוא דחייב הא בלא"ה פטור דאל"כ והוא ידע למה לי דלידיעה בתרייתא לא איצטריך כדפרישית בשיטת רש"י ולר"ע נמי אע"ג דאיצטריך תרי ונעלם להך דרשא אפילו הכי ס"ל דאינו חייב על העלם מקדש מדכתיב והוא טמא כן נראה לי נכון בעזה"י לולי דרש"י והתוס' לא כתבו כן ודוק היטב:

בגמרא א"כ מה ת"ל ונעלם כו' ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש. לכאורה יש לדקדק אמאי נקט העלם מקדש טפי מהעלם קודש הא איסור טומאה בקודש וכרת דידיה כתיב בפ' צו סמוך לפ' עולה ויורד ואיסור טומאת מקדש כתיב בפ' חקת ויש ליישב למאי דמסקינן לקמן דף ז' דהא דמוקמינן בפ' עולה ויורד לענין טומאת מקדש וקדשיו טפי מתרומה עיקר ילפותא לפי המסקנא דרב' היינו מג"ש דטומאתו טומאתו היינו קרא דטמא יהיה עוד טומאתו בו והאי במקדש כתיב מש"ה נקט בכל דוכתא העלם מקדש וטומאת מקדש וקדשיו ובסוגיות שלפנינו אבאר עוד בכמה דרכים אי"ה: