פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ג:א:ה
Penei Moshe on Yerushalmi Yevamos 3:1:5 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Yevamot 3:1:5) · פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →מהו שיהא לה צרה. אמתני' קאי אם זיקת אחיות פוטרות הצרה נמי משום צרת אחות זקוקתו:
וקאמר ר' הונא. דק"ו הוא מה אם אחות חלוצתו דאמרינן לקמן פ' החולץ דהחולץ ליבמתו אסור בקרובותיה מדרבנן נתנו לה חכמים צרה כדתנן שם הל' ח' דאסור בצרת קרובת חלוצתו כדמפרשינן טעמא שם כאן שיש איסור אחיות לכ"ש ואע"ג דזיקה נמי דרבנן היא כדפרישית לעיל מ"מ עיקר איסור אחיות מדאורייתא וגזרו חכמים נמי בזיקה ושפיר ק"ו הוא דיש לה צרה מהתם דעיקר איסור אחות חלוצה מדרבנן הוא:
בתו פשיטא לך כו'. כלומר אם היתה אחת מן האחיות בתו או שאר ערוה דתנן לקמן דמותר באחותה דלא הויא אחות זקוקתו דערוה לא רמיא קמיה אבל צרה פשיטא לך שיש לה ואסורה משום צרת ערוה דלא תימא דלא דמיא לצרת ערוה בעלמא מכיון דיש כאן ייבום באחותה והך לא רמיא קמיה כלל והויא כצרת ערוה שלא במקום ייבום ומותרת קמ"ל דאפ"ה צרת ערוה היא:
תני תמן. ברייתא הובאה בבבלי שם ע"א תני' כוותיה דרב אשי גבי שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחין ולהן צרות דאם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות דחליצה גרועה היא הואיל ואי אפשר לייבמן אבל אם חלץ לצרות נפטרו האחיות דחליצתן משובחת ואע"ג דאסורין ג"כ לייבם דס"ל לרב אשי דלא אלימא זיקה לשווי' לצרה כי ערוה. והאי מקשה לא ס"ל האי טעמא אלא אם גזרו חכמים בזיקה הויא הצרה ג"כ צרת אחות אשה בזיקה והילכך קא מתמה:
וכמה דאת אמר כו'. ודכוותה נימא נמי אפי' חלצו אחיות כו' דמאי שנא אי אין זיקה יפטרו הצרות ג"כ בחליצת האחיות ואי יש זיקה לא יפטרו האחיות נמי בחליצת הצרות:
אלא כריב"ן. דאמר באו כו'. לעיל בפ"ק ואפי' בצרת ערוה וא"כ קיל להו איסור הצרות וחליצתן חליצה:
אלא כב"ש. דמתירין לגמרי הצרות ואפי' לייבם ולא קשי' אי הכי יבומי נמי תתייבם כדמקשי בבבלי דס"ל להאי תלמודא דאה"נ ונקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה מהאחיות אינה פוטרת וכסברת התוס' שם:
אין כב"ש כו'. אי כב"ש מוקמית לה א"כ אפי' חלצו הצרות לא יפטרו האחיות:
ותנינן ר"א אמר משום ב"ש כו'. ה"פ דעל כרחך ב"ש סברי דאין זיקה ולא חשיבה אחות זקוקתו כאחות אשתו והילכך קאמרי במתני' דאם כנסו יקיימו וא"כ ע"כ ברייתא דקתני חלצו אחיות לא נפטרו צרות ואע"ג דחליצת אחיות הוגנת היא דהא אין זיקה לאו אשתיהן הצרות קאמר אלא אצרת אחות השניה דהא כיון שחלץ לאחות הראשונה ואותה החליצה ודאי פוטרת צרתה דכשרה היא דאי הוי בעי מצי לייבומיי אלא דכשחלץ אח"כ לאחות השנייה חליצה פסולה היא דלא מצי לה לייבומי דאחות חלוצתו היא וזו היא דאינה פוטרת צרתה והא דקאמר לא נפטרו צרות ע"כ צרות דעלמא קאמר כל היכי דמיתרמי כה"ג לא נפטרו צרות של אחות השניה וא"כ קשה השתא כי חלץ לצרה זו לא תיפטר נמי האחות השני' דהרי חליצתה נמי פסולה הוא דאי אפשר לייבמה דצרת אחות חלוצתו היא וכדתנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. וכה"ג מדייק הבבלי אדשמואל דאמר שם נמי חלץ לאחיות כו' ולדברי האומר אין זיקה. והא דמפרק התם שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר דאם התחיל באחיות לא יגמור בצרות דלא פטרה חליצת צרת אחות השניה לה כדפרישית אבל אם התחיל בצרות ודאי חליצה חשובה היא ופוטרת האחיות לא שייכא הכא לפרש הברייתא כן וכדכתבו התו' שם ד"ה תניא דאברייתא לא שייך למימר דהתחיל כו' דא"כ הוי ליה לפרושי הכי בהדיא:
ומשני הווי. על כרחך דתרין תנאין ואליבא דב"ש דחד אמר כו' והיינו למ"ד דב"ש יקיימו ס"ל במתני' על כרחך דלא נפטרו אחיות ס"ל וכדאמרן. ולמ"ד אליבא דב"ש יוציאו וכאבא שאול לקמיה ס"ל דחלצו הצרות נפטרו אחיות דיש זיקה אבל לא אלימא זיקה לשווי' לצרה כערוה והיינו טעמא נמי דלא מקשי בבבלי אהא דמוקי להברייתא חלץ לאחיות כו' כב"ש הקושי' שהקשה מקמי הכי אליבא דשמואל לדברי האומר אין זיקה דיש לומר דס"ל לסתמא דהש"ס כמ"ד אליבא דב"ש במתני' דיוציאו: