פני משה על תלמוד ירושלמי יבמות ג:א:ו

קול הווי ב"ה. כלומר דב"ה לקולא אמרי וכדמפרש ואזיל:

מה לגנאי. לשון שאילה היא אם לגנאי הוא הדבר שמקילין בזה וקאמר דלא היא אלא לשבח:

מליזין. אומרים מה איסור יש כאן אם כונס אחות הזקוקה דאין זיקה כלום:

אשכח תני. ברייתא בשם ר"ש דאם כנסו יקיימו ולקמיה מפרש מה בין אבא שאול לר"ש:

והן. ודוקא שבעלו שניהן כאחת דאי לאו הכי קמא איסורא עבד דפגע באחות זקוקה:

על דעתיה כו'. מפרש מאי בינייהו דלאבא שאול אפי' לכתחילה ס"ל לב"ה דמותר לבעול דאמר מה איסור יש כאן ולר"ש דוקא בדעבר ובעל כדקתני אם כנסו יקיימו. ובבבלי כ"ח קאמר דאבא שאול מפיך להו לב"ש לדב"ה במתני' ולר"ש לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכ"ע יקיימו ס"ל:

כנס הראשון. ובעל להאחת:

אומר לשני שיבעול. להאחרת ויפקע זיקתה וכר"ש:

לא בעל. עדיין השני אסור לראשון לבעול בעילה שנייה דחיישינן שמא ימות אחד מהן כלומר השני ונמצא כו':

תני מת השני. לאחר שכנס הראשון:

הראשון מוציא אשתו בגט. דנאסרה עליו משום אחות זקוקה:

ואשת אחיו בחליצה. דעדיין זקוקה היא לו:

וקאמר הש"ס אפי' מת השני. קאמרת דזקוקה עדיין השנייה לו ולא תצא משום אחות אשה:

לא רבי שמעון היא. לא אתיא כר"ש דאמרינן לקמן הל' ג' דרבי שמעון פוטר את השנייה כו' כדמפרש שם דלא עלה על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת:

ומשני ר"ז קיימתיה אפי' לר"ש וטעמא דכל יבמה שנראית לצאת בחליצה כמו כאן דהיתה צריכה חליצה או שהשני יכנוס אותה להפקיע זיקתה לפיכך אפי' אם מת השני אינה מותרת בלא חליצה: