פני משה על תלמוד ירושלמי שבת ז:א:ד

משאלין מילייה. מילתא באנפי נפשה היא ואדלקמיה קאי כלומר שקבלנו שחותכין ודורשין הדברים של הפסוק הזה. והיותר נכון לגרוס מנא אילין מילייא ואמתני' קאי ומנא לן אלו הדברים לחלק דפעמים שהוא חיוב אחת ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת ומפרש משום דכתיב ועשה מאחת מהנה ובתרוייהו המ' יתירה ועוד אחת משמע א' לבד והנה משמע הרבה ועוד דמהנה מיותר לגמרי ועשה אחת מכל וגו' מיבעי ליה הלכך דרוש ביה הכי ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה כלומר דפעמים היא כך אחת שהוא הנה והיינו ועשה אחת דריש על הנה וכדמפרש אבתרה ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת וזה אם הוא בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי זה אחת שהיא הנה שיש כאן שגגות הרבה:

ועשה מהנה. כלומר וכן תדרוש שלפעמים ועשה הנה שהיא אחת. וזהו הנה לחייב על כולהון אחת. וזהו בשגגת שבת וזדון מלאכות שאע"פ שעשה מלאכות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת דשגגת שבת חדא שגגה היא:

מהנה. השתא דריש הנה מיבעי ליה וכתיב מהנה אלא הנה אבות מהנה לחייב על התולדות כמו על האבות:

או נימר. או אינו אלא דנאמר בע"ז הכתוב מדבר שיש בה ג"כ חילוק עבודות וכהאי דתני ר' זכיי לפני ר' יוחנן וכו' ומנא לך למידרש המקרא על שבת וכך הקשה ר' זכיי לר' יוחנן דהרי בע"ז יש זיבח וקיטר וניסך וא"כ אחת שהיא הנה היינו זדון ע"ז ושגגת עבודות שחייב על כל אחת ואחת והנה שהיא אחת שגגת ע"ז וזדון עבודות דהא קרא בחטאת סתמא כתיב ונימר בע"ז הכ' מדבר:

א"ל ר' יוחנן בבלייא עברת בידך תלת נהרין שהלכת דרך רחוק כל כך ועברת שלש נהרות עד שבאת לכאן:

ואיתבדת. נכזבת בדבריך דלא הכי היא אלא שאינו חייב אלא אחת וכלומר דקרא לא מצי איירי בע"ז וכדמסיק ר' יוחנן ואזיל:

עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת אין כאן הנה. יתברינה על הע"ז קאמר ודרך גנאי הוא כלומר שוברה ואיסורה. על דרך מספר החלום ואת שברו. והשתא היכא מצית למידרש לתרוייהו פעמים אחת שהוא הנה ופעמי' הנה שהיא אחת דזה אי אפשר דהניחא דאחת מצית למידרש כדדרשינן לעיל אחת שהיא הנה וכגון עד לא יתברינה בידיה והיינו שלא נמצא בידו שיודע שוברה ואיסורה בעבודות אלו שנעלם ממנו איסור עבודת הללו וא"כ יש כאן אחת כלומר דשפיר מצית למידרש אחת שהיא הנה כדדריש לעיל שהרי זדון ע"ז והוא שידע שע"ז היא אבל לא ידע השובר ואיסור עבודות שלה והרי יש כאן ג' שגגות וחייב על כל אחת ואחת:

אין כאן הנה. כלומר אבל איפכא לא מצית למידרש בכה"ג הנה שהיא אחת דהא ודאי ליתא שהרי יש כאן שגגות הרבה ומיחייב על כל אחת ואחת וא"כ תו לא מצית למידרש פעמים שהוא כך ופעמי' שהוא כך בע"ז:

מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת. בתמיה כלו' דאיפכא ודאי לא משכחת לה שלפעמים הנה שהיא אחת ולא אחת שהיא הנה דהיכי דמי אי בשידע איסור ושוברה מאלו העבודות א"כ דשגג במאי לשתדרוש הנה שהיא אחת שעשה הרבה עבודות ואינו חייב אלא על שגגה אחת דאי ששגג בע"ז א"כ אין לבו לע"ז ואמאי ליחייב אפי' אחת והלכך האי דרשא דקרא דלפעמים אחת שהיא הנה ולא הנה שהיא אחת ולפעמים הנה שהיא אחת ולא אחת שהיא הנה לא מצית כלל למידרש בע"ז:

ויהי כן בע"ז. כלומר דהדר פריך הש"ס אלמה לא מצינן לאוקמי בע"ז ולדרוש הכי דקרא מיירי באלו ג' עניינים בעבודתה בעבודת הגבוה בהשתחויה וכדמפרש ואזיל:

בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת. כלומר דרשא דועשה אחת הנה והיינו אחת שהיא הנה מיירי שעבד בעבודתה שדרכה בכך ואינן עבודת גבוה כגון גיפוף ונישוק ופיעור וכיוצא בהן ואם הוא ידע שהיא ע"ז ובשוגג באלו שלא ידע שאלו אסורות הן לע"ז זו חייב על כל אחת ואחת ומקיימת לדרשא אחת שהיא הנה. ודרשא דלפעמים הנה שהיא אחת אתי לעבודת גבוה בע"ז כזו והיינו זיבח וקיטר וניסך שהן עבודת פנים ואע"פ שהן שגגות הרבה הואיל ועבודות אלו אין דרך לעבוד לע"ז זו אמרינן דאין כאן חילוק עבודות ואין חייב אלא אחת:

בהשתחויה לחייב על מקצתה. כלומר ודרשא דהנה מהנה תוקמי על השתחויה שאע"פ שלא עשה השתחויה גמור' אלא מקצתה ודומה לה חייב וכעין דדרשת על תולדו' דשבת והדרא קושיא לדוכתה דאימא בע"ז הכתוב מדבר ומשני ר' בון דאפ"ה לא מצית לאוקי קרא בע"ז דכתיב בהאי פרשתא אם הכהן המשיח יחטא וגו' במצות שהמשיח מביא עליהן פר הכתוב מדבר והיינו בשאר מצוות יצאת ע"ז שאין משיח מביא עליה פר אלא שעירה בלבד:

התיבין הרי חלבים ועריות. דנמי משיח מביא עליהן פר ונוקמי לדרשא דקרא בהן ואחת שהיא הנה בחלב כגון שאכל בחמשה תמחויין ואליבא דר' יהושע דסבירא ליה בפ"ג דכריתות תמחויין מחלקין בהעלם אחד וזה אחת שהחלב שם אחד שהוא הנה דחייב על כל תמחוי ותמחוי והנה שהיא אחת היינו שאכל כמה מיני חלב ואינו חייב אלא אחת דשם אחד הוא ובעריות אחת שהיא הנה כגון שבא על חמש נשיו נדות בהעלה אחת שהיא שם אחת וחייב על כל אחת ואחת משום דגופין מחולקין והנה שהיא אחת כגון שבא על הנדה וחזר ובא עליה וחזר ובא עליה ובהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ואכתי מנא לן לאוקי דרשא דקרא בשבת:

לא אתינן מיתני. לדרשא דקרא אלו בדברים שיש להן תולדות דהא בעינן נמי למידרש הנה מהנה כדדרשינן בשבת וחלבים לא משכחת בהו תולדות וכן בעריות ואי בהעראה הא קי"ל כל העריות עשה בהן המערה כגומר:

חברייא אמרין מהכא נפקא לן לחייב על כל שבת ושבת דכתיב שבת היא לה' והאי יתירא הוא דהא כתיב בהאי קרא גופיה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון ושבת היא לה' ללמד שחייב על כל שבת ושבת אפי' בהעלם אחת ובמלאכה אחת:

אמר ר' אילא. מהכא נפקא לן דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת ולא העושה בו ובחבירו שאם עשה חצי שיעור בשבת זו וחזר ועשה חצי שיעור בשבת אחרת אפילו בהעלם אחת אינן מצטרפות ואם אתה אומר שאין השבתות מצטרפות לכשיעור א"כ ה"ה דחולקות הן שאם עשה כשיעור בשבת זו וחזר ועשה בשבת אחרת בהעלם אחת חייב על כל שבת ושבת שהרי אתה אומר שכל אחת ואחת בפני עצמה הן:

א"ר יוסי בר' בון. דאי מהכא ליכא למישמע מידי שאני אומר כשם שאין השבתות מצטרפות כך אין חולקות דטעמא דאין מצטרפות משום דהויא כמו אוכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית דקיי"ל דבהעלם א' מצטרפות והוא שישהא מתחלה ועד סוף לא יותר מכדי אכילת פרס וא"כ אם אכל בשני ימים אפילו הן בהעלם א' אין מצטרפין וה"ה שתי שבתות אינן מצטרפין לשיעור מלאכה אחת אבל אם עשה כשיעור וחזר ועשה מלאכה זו בשבת אחרת בהעלם אחת אימא לך דאינן חולקות דהויא כאוכל כזית חלב היום וכזית חלב למחר והכל בהעלם אחת דאינו חייב אלא אחת הואיל ולא היתה לו ידיעה בנתיים:

אלא מחוורתא כדאמרינן מעיקרא. דמשבת היא לה' ילפינן דגילתה לנו התורה דכגופין מחולקין הן וחייב על כל שבת ושבת: